וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו

קובי כהן-הטב, סוכות (תשפ"ד)

השמחה אינה שואלת מה היה או מה יהיה, אלא חוגגת את מה שיש. השמחה אינה פותרת בעיות אבל היא נוסכת בנו את הכוח להמשיך לחפש את הפתרון.

בימים אלו, של מחלוקת ופילוג, חג הסוכות מקבל מבחינתי משמעות חדשה. לאחר הימים הנוראים, ותקיעת השופר של מוצאי יום הכיפורים המבשר על ההתחלה החדשה, מגיע זמן ההודיה על הטבע והשפע שהוא מעניק לנו – השדות, היבול, ארבעת המינים – והציווי הוא לעשות זאת בשמחה. נכתב שלא היו ימים שמחים יותר מימי הסוכות. השמחה היא מהות החג – 'ושמחת בחגך והיית אך שמח' – אומר משה לגבי חג הסוכות (דברים טז, יד-טו). ועוד נאמר על חג הסוכות (ויקרא כג' מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים'. ושמחת בית השואבה והשיא ב'שמחת תורה'.

השמחה הייתה מרכיב מרכזי שהחזיק את עם ישראל באלפיים שנות גלותו. בצד הבכי והעצבות על מר גורלו, היו גם שמחה והומור. הייתה שמחה – שמחה דתית. עבדו את ה' בשמחה, כלומר שמחה במצבנו הקשה לאורך הדורות היה סימנה של אמונה שלמה.

ממגילת קהלת עולה שהשמחה היא אחד הנושאים המרכזיים והאופטימיים של קיומנו: 'מה יתרון העושה באשר הוא עמל? ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו… ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו', או במקום אחר: 'מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה? וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו'.

קהלת כידוע מוטרד משאלת ה'הבל הבלים', מהסופיות של החיים, למה לחיות אם לכולם אורב בסופו של המוות? תשובתו היא השמחה, לשמוח בהנאות הפשוטות של החיים, לחיות את הרגע, את העכשיו, בבחינת 'ברוך ה' יום יום'. השמחה אינה שואלת מה היה או מה יהיה, אלא חוגגת את מה שיש. השמחה אינה פותרת בעיות אבל היא נוסכת בנו את הכוח להמשיך לחפש את הפתרון. ומוסיף על זה הרב יונתן זקס: 'השמחה מתחזקת את האמונה שאנו זקוקים לה. אם רצוננו, בשנה שאך זה התחילה, להביט בעתידנו בלי אימה, ולרפא משהו משבריו של עולמנו הפצוע'. ובמקום אחר הוא כותב: 'השמחה היא מה שאנו מרגישים כאשר אנו מרגישים שזכות היא לנו לחיות, לנשום את יופיו המשכר של הרגע בהדרו השופע של הטבע, את רבגוניותם הססגונית של החיים, את ההתחברות עם כל אחינו להיסטוריה ולתקווה' (מקור)

על כן,בימים אלה, ואולי בעיקר בימים אלה צווי על שמחה מקבל משמעות חדשה. כי אם נקבל את הרעיון של תודעה יוצרת מציאות, אז תודעה של שמחה יכולה לְהַבְנוֹת גם מציאות שכזו, ואם כך, אז יש אולי תקווה, תקווה לאור המחכה לנו בקצה המנהרה.

ומה תפקידה של הסוכה? בחיפוש אחר משמעות החיים, הסוכה אומרת לנו שאפשר לגור בבקתה רעועה, מזכירה לנו מאין באנו ואיך חיינו פעם. הסוכה מכניסה אותנו לתודעה שאנחנו עדיין במסע, שיש מרכיב לא מבוטל של אי-ודאות בחיינו, אך גם מדרבנת אותנו להגיע לפסגות חדשות, למקומות שטרם הגענו אליהם. היהדות נולדה בשני מסעות – מסעם של אברהם ושרה ומסעם של משה ובני ישראל ממצרים. הסוכה מסמלת את המסע והארעיות, לעומת הקביעות שבבית, וכמוה המשכן במדבר לעומת המקדש בירושלים. המשכן היה קטן, נייד, אך מעליו היו ענני כבוד. השכינה שבנו שוכנת לא בבניינים רבי הוד, אלא בלב האנושי, הפתוח, כמו הסוכה רְפַתהגג, שהסכך שלה צריך להיות אוורירי, ושהיא פתוחה לאושפיזין הבאים תחת כנפיה.

ואם ננסה איפוא לחבר את השמחה והסוכה לחודשים האחרונים הפוקדים אותנו, מהשילוב בין רעיון השמחה לרעיון המסע, נוכל לקבל כוחות מחודשים מכך שאנו נמצאים בימים של מסע, שיביא אותנו בסופו של דבר למקומות של שמחה. ואסיים שוב בדבריו הכה-יפים של הרב יונתן זקס ''היהדות מתוך חיבורה לדברים בלתי צפויים וחתירתה להציל את התקווה מן הטרגדיה, הכריזה על חג אי-הוודאות כזמן שמחתנו. כי הסוכה, סמלה המובהק של הפגיעות מתגלה כגילומה של האמונה. היהדות היא העוז לחגוג בלב האי-ודאות ולשמוח גם בצילו החולף של המשכן, הסמל היהודי לבית'.

חג שמח!!!