על סוכות ובקשות: 'סוכת הנס' מהודו ועד הלום

ראשונה פיין, שבת חוה"מ סוכות, (תשפ"ה)

על סוכות ובקשות: 'סוכת הנס' מהודו ועד הלום

לא הרחק מכאן, בפינה אחורית של גינה בשימוש של שיכון עולים באשדוד, שוכנת לה סוכה צנועה, אשר ידועה בקרב קהילת בני ישראל, יוצאי מחוז מהרשתרא שבהודו, כ"סוכת הנס" .

שבת שלום ומועדים לשמחה.

דבר התורה היום בחסות קהלת בן דוד וקהילת בני ישראל יוצאי הודו.

לא הרחק מכאן, בפינה אחורית של גינה בשימוש של שיכון עולים באשדוד, שוכנת לה סוכה צנועה, אשר ידועה בקרב קהילת בני ישראל, יוצאי מחוז מהרשתרא שבהודו, כ" סוכת הנס". מבחוץ סוכת הנס אינה שונה מאוד מן הסוכות המוכרות לנו: דפנותיה עשויות בדים לבנים דהויים, מעוטרים בהדפס כזה סטנדרטי של סוכות נצח, פרחוני בשילוב מוטיבים של ארבעת המינים ושל המקדש בירושלים, ובראשה מונחת מחצלת במבוק של "סכך נצח". אולם, ההצצה פנימה אל תוך הסוכה מגלה קיום אחר, עם אתרוג עצום תלוי במרכזה, מוקף 250 תפוחים ועוד 23 סוגי פירות נבחרים, קשורים בקפידה אחד אחד ו תלויים ביראת כבוד, ואשר נקטפים במוצאי שמחת תורה בטקס רב רושם, וייחודי, ומחולקים בין קהל המבקרים לברכה. לאורך החג כולו, עולי רגל רבים, בעיקר מקרב הקהילה – אך לא רק – מגיעים מרחבי הארץ, ואף מהעולם, להתפלל בתוך הסוכה, לישב בשקט ולבקש בקשות. מדי שנה גם מגיעים זוגות עם תינוק, או פעוט, או עלם, שנולד מן האתרוג אשר קטפו אז מתוכה, וסיפורי הניסים והישועה שעולים מקרבה רבים.

על פי ההמשגה הבני ישראלית, נכנסים האושפיזין אל תוך הסוכה דרך הסכך, או למעשה, על הציר הקוסמי שנוצר בעזרת חלחול מעט מקרני השמש אל קרקעית הסוכה - ביטוי ישיר לחיבור בין שמיים לארץ, ובדרכם פנימה, הם משתפשפים בפירות והפירות אם כן מתברכים. בעבור הקהילה, כאשר לסוכת הנס סגולה ייחודית, בכל זאת הסוכה באשר היא מציעה מקום לבקשות. הסוכה, כמסופר בקרב בנות ובני הקהילה, עשויה במקור מן הצמחים הזמינים בסביבה, כדוגמת אהלי האבות, ובדומה לתיאולוגיה חז"לית סטנדרטית, מגלמת גם את ענני הכבוד אשר הגנו על עם ישראל במדבר. למעשה, על פי מקורות תנכיים רבים כגון תהילים כז, "כי יצפנני בסוכו, ביום רעה יסתרני בסתר אהלו" , מעונו השמיימי של האל עצמו הינו סוכה, כזו אשר מגנה עלינו, ועל פי שמואל ב, כב, יב – " וישת חושך סביבותיו סוכות" - דווקא ענני הסערה החשוכים *הם* שעושים את העבודה.

בקריאת התורה של חג ראשון, קראנו מויקרא כג, מג, "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים ." לזה רבי עקיבא, בספרא אמור, כבר משייך נופך ניסי, כאשר בני ישראל מיושבים בתוך ענני הכבוד. אמנם, להוציא אולי דימויים אשר עולים בפיוטים ימי ביניימיים, ההיבט הניסי ה*מעשי* של הסוכה, חסר לחלוטין מן ההקשר היהודי הרחב וזוכה לנוכחות מעשית בלעדית בקונספציה הבני ישראלית.

על פי ג'פרי רובנשטיין, חוקר התלמוד האמריקאי, אלהים בעצמו הציב את הסוכות כבית הראשון, הקמאי, או אם תרצו, "בית ההיוולדות" של עם ישראל. הפילוסוף הצרפתי, גסטון בשלאר, מדבר על בית ההיוולדות או הבית שבו נולדנו כבית החלימה:

הבית שבו נולדנו הוא יותר מ אשר התגלמות הבית, הוא התגלמות החלומות ...קיים עבור כל אחד מאיתנו בית אונרי ) oneiric – )בית החלימה – בית זכרון -החלומות, שאבד בצל של המעבר לעבר האמיתי. אני קורא לבית האונרי הקריפטה של הבית בו נולדנו...לשכון מת וך חלימה בבית בו נולדנו משמעותו יותר מאשר לשכון בו בזכרון. משמעותו לשכון בבית זה -שאיננו - כפי שפעם חלמנו בו.

אם כן, עבור קהילת בני ישראל, הסוכה היא בית ההיוולדות של בשלאר. בעוד הציר הקוסמי שמופעל בו מגלם את הבית הקוסמי של אנרי בוסקו, אשר חבויה בתוכו הוורטיקאליות, האנכיות של " מגדל המתנוסס מן המעמקים הארציים והמימיים ביותר, למשכן הנפש אשר מאמין בשמיים."

בדברי קהלת בן דוד, "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש ובא השמש, ואל מקומו שואף זורח הוא שם." ובכן, בחינת סוכת הנס מתוך ההקשר הנוכחי, של החג, של החזרה אל אותן הסוכות אשר נפרצו, נקרעו, נפערו ורוטשו על ידי רוחות הרשע אשר נשבו אל תוכן אשתקד, מזמינה אותנו לאחות את הקרעים, ומציעה לנו שבכוחנו לצאת במודע, לגעת שוב בקרקע, להפנות את מבטינו אל על, ולחלום.

שבת שלום ומועדים לשמחה.