איך נקרא לְבִתֵּנוּ? לכבוד הולדת אילה אלישבע

ישראל (רולי) רוזנר, פרשת שלח (תשס"ט)

יש את שמות העצם שאליהם יש לי פשוט חולשה. שם עצם זכר שבזמן האחרון הפך למותר. יש מצוקת שמות אז אפשר לקרא לילדה יובל או אור, או שיר, אפילו שכולם זכרים: השיר הוא הרי יפה, היובל זורם והגל גבוה, מה הקשר ביניהם לנשים? אני ישראל, בנה של דוקטור ללשון, שכל ילדותי עברה עליו בתיקון טעויות בין זכר לנקבה אקרא לבתי בשם זכר? הבר הוא ירוק, הטל נופל, השרון פורח, וגם שמן, השחר עולה וההדר נעלה... בקיצור, לא מסתדר לנו.

השעה הייתה 2:30 לפנות בוקר, כאשר חזרתי מהולדת בתי השלישית, נרגש עד מאד, התקלחתי ונכנסתי למיטה, כיוון שלהירדם לא הצלחתי הוצאתי מאחד הארגזים תנ"ך, לקרא בפרשת השבוע, פרשת שלח לך, שבערבה היא נולדה ולחפש בה עקבות לשם חדש לתינוקת. היו שם שמות כגון שמוע פלטי, גדיאל, סתור, נחבי, כלב ויהושע. כולם מרגלים, אך אף אחד מהם לא אישה. פניתי להפטרה והנה מצאתי. ספר יהושע, כיבוש הארץ, אישה כדמות ראשית בסיפור ולא סתם דמות, אלא דמות מכריעה, עם מסורת, עם אומץ לב וגם עם מקצוע... רחב... לא מספיק מודרני השם שלה, חשבתי לעצמי ולכן המשכתי לחפש...

לאט לאט התברר לנו שבת שלישית זאת בעיה... איך נקרא לה?! המיתולוגיה היהודית הרי מלאה כבוד לנשים, כל כך מכבדת עד שלא מזכירה אותן כלל. כבודה של האישה בבית פנימה ולכן עדיף שלא תדעו את שמה. צדקת שמולידה בנים נפלאים, מלאי עוז רוח, שכל ורוח אלוקים - וגם בנות שלעולם לא נדע את שמן, אלא אם כן נאנסו, ריכלו, פשעו, התחננו לבן זכר, או סתם הפילו בפח איזה גבר.

קחו למשל את תמר, איזה שם יפה לילדה, אם לא לוקחים בחשבון כמובן את מה שעשה לה אחיה, אמנון, או את התעלול שביצעה קודמתה ביהודה. או את דינה האחות שמוזכרת בשמה רק בגלל המעשה שעשו בה והנקמה שבאה. ויש גם את הגר שסולקה, או שרה שסילקה ואת יתר האמהות שנפסלו גם הן. אחות יש לי ושמה רבקה, (רבקי) לאמא שלי קוראים רחל, לאה – היא עיניה רכות ואת הכניסה שלה לחייו של יעקב לא הייתי מאחל לשום אישה, בטח לא לבתי.

נמשיך: מרים – רכלנית ומצורעת. בלהה שפחה, ציפורה – מדיינית, יוכבד – נו מי רוצה לקרא לביתו יוכבד, ואסנת, היא מצרייה, והכי גרוע, את שמה מייחס המדרש לילדה שנולדה מאונס דינה.

רות קראנו לביתנו הבכורה לכן נפסלה. נעמי, שמה השני של רות הוא שלומית לכן גם הוא ירד – ונעמה - כך קראנו לביתנו השנייה.

אסתר, היא הדסה, אישה נעלה, מלאת זכויות, אבל גם לה עשו חז"ל תעלול מדרשי וכדי שלא תרגיש חשובה מדי הנחיתו את שמה לקרקע העולם, ולא אפרט ואפרש כי הפירוש עלול לפגוע חלילה באחת מחברותינו הטובות ביותר. יעל אמנם הרגה את סיסרא בערמה אבל לבת אחי קראו בשמה, וגם העניין הזה של יתד בראש... לא יודע. למיכל – איחלו שלא יהיו ילדים, בת שבע – קורבן לתאוותו של דוד, חנה – היא קיימת רק בזכותו של שמואל בנה, רחם שמתחנן לבן. וגם דודתי קרויה על שמה. ענת היא אלה כנענית, חווה פתייה ופתיינית, אבישג הייתה שונמית ואביגייל, לפני נישואיה לדוד הייתה אשתו של נבל.

אז אם הנשים בתנ"ך בעיתיות – נפנה אל הגברים, אמרנו... הם הרי דמויות. חכמים, אמיצים, מנהיגים, כולם זכרים שרק אפשר להוסיף להם סיומת קטנה ולהפוך אותם לנקבות. דויד יכול בקלות להפוך לדוידה, ישראל לישראלה, יוסף ליוספה, דניאל לדניאלה, אפילו אביה, אליה, או אוריה, כולם יפים ונכונים - יכולים להפוך בקלות לשם נאה לבת. אבל איכשהו לא התאים לנו מגדרית לתת לתינוקת שם של בן. אנחנו רוצים ילדה שהיא ילדה לא ילדה ילד שכאשר תהיה גדולה ישירו לה... הם אומרים שמיכאל זה שם של בן... אז הם קוראים לי מיכאלה...

בקיצור בעיה… בתנ"ך כנראה שלא נמצא שם. הדבקנו לנו את כנפינו הצבעוניות ופנינו למשנה...

חיפשנו וחיפשנו, ומצאנו את מה שידענו מזמן, חוץ מסדר שלם על שמן, סדר נשים שעוסק בעיקר בהפרשות גוף, ייבום וחליצה, קידושין וגירושין… ועוד כמה אמירות מכוערות לגביהן במסכתות אחרות, אין כמעט נשים במשנה, לפחות לא בשמותיהן. "אל תרבה שיחה עם האישה" כתוב, לא משנה מה שמה.

אני יודע, תאמרו, יש את חומה, אשתו של אביי, אבל לא נקרא לה חומה (אולי כשתהייה לנו כלבה). ויש גם את ברורייה!!, שעליה אמר ר' טרפון:" יפה אמרה ברוריה", כלומר נתן לה ציון לשבח! אישה, אבל גם חכמה! רק שבהמשך באיזה פירוש רש"י, באותיות הקטנות, מסופר על סופה. איך כדי להוכיח שנשים דעתן קלה שלח בעלה, ר' מאיר, את אחד מתלמידיו לפתותה - ונתפתתה, אישה!

אז עזבנו את הספרים והמשכנו לחפש בעברית: העברית היא הרי שפה יפה, פתוחה, ליברלית ומתקדמת שתמיד מצאה בנשים מספיק חשיבות כדי שתוכל לקפח אותן. נכון ילדים? אנחנו פונים אל ציבור הקטנטנים – גם אם רוב רובן הן קטנטנות, מה אתם רוצים לאכול? זה ארוך לכם הנאום הפמיניסטי הזה שלי? ... אמנם האקדמיה כבר הוציאה כלל שאפשר לדבר בנקבה אל רוב של נשים, אבל תראו לי גבר או אישה ישראלית אחת, חוץ מהגברת מירב מיכאלי, שאכן מדברת כך, ולא הופכת את עצמה ללעג או לצחוק (אגב שקלנו את מירב אבל פסלנו בגלל אותה אישה).

נחזור לשמות ולשפה: כיוון שהתנ"ך לא סיפק לנו מספיק גיבורות, חשבנו לקחת ביטוי נחמד, מפרגן ולהפכו לשם: שם כמו יפה הרי קוראים לילדה לא מספיק נאה, טובה לזאת שמתפללים שלא תהיה רעה. תקווה – אולי מפני שמקווים שההיריון הבא יצליח ויצא בן זכר. נחמה קוראים לילדה אחרי אובדן, עליזה כדי שלא תהיה נרגנת ושוב בלי לפגוע באף אחת... תכונות אופי שנתאים לתינוקת הרכה וכשתגדל נוכל לנזוף בה: שמחה – למה את עצובה?

אחר כך יש את שמות העצם שאליהם יש לי פשוט חולשה. שם עצם זכר שבזמן האחרון הפך למותר. יש מצוקת שמות אז אפשר לקרא לילדה יובל או אור, או שיר, אפילו שכולם זכרים: השיר הוא הרי יפה, היובל זורם והגל גבוה, מה הקשר ביניהם לנשים? אני ישראל, בנה של דוקטור ללשון, שכל ילדותי עברה עליו בתיקון טעויות בין זכר לנקבה אקרא לבתי בשם זכר? הבר הוא ירוק, הטל נופל, השרון פורח, וגם שמן, השחר עולה וההדר נעלה... בקיצור, לא מסתדר לנו.

יש עוד המון מה לומר במסע הזה של יערה ושלי לחיפוש השמות. אבל מפאת הזמן אגיע לשמה של הקטנה. איילה אלישבע.

במקומות אחרים היו אומרים על האיילה שהיא נקבת האייל. אבל אני אומר שהיא אימו הורתו ומינקתו של האייל. אותו מין שעליו כתב אהרוני בספרו "זיכרונות זואולוג עברי" ושנכחד בכרמל בתחילת האלף הקודם, 1912, הוא מספר שם איך רכש בכפר עוספייה את ראשו של הפרט האחרון. ומדוע איילה?

לסבתה של יערה, שאני הכרתי רק בשנותיה האחרונות, קראו אלזה, שם יקי, כראוי למשפחה של יקים. פירושה של אלזה הוא כנראה, אלישבע, אשת אהרון, אמם של נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר.

אלזה, בכינוייה אילי הוברחה עם אחיה לפני מלחמת העולם מגרמניה לצ'כיה ומשם בשנת 35 עלתה ארצה. כשהגיע לארץ, פקיד הקבלה מהסוכנות עברת את שמה לעליזה. אולי בגלל הצליל הדומה, אולי בגלל שחשב שהוא רואה לפניו בחורה מאושרת שעדיין לא הבינה לאן הגיעה.

אבל השם עליזה מעולם לא נתפס, סבתא אילי הייתה ונשארה אילי עד מותה, אישה רזה, חייכנית, חובבת טבע אדוקה ומושבעת, או בלשונה - זואולוגיה (בהברה יקית) שלקחה לטיוליה הרבים בכרמל את נכדתה הקטנה והאהובה, גם עלי, יערה.

כל שבוע, חמושות במגדיר צמחים ,ברשת פרפרים, בתרמוס של תה אנגלי שחור ובמשקפת, כשבתיק מסתתר גם הספר זיכרונות זואולוג עברי. הן ישבו בצל האלונים וחיפשו את עקבותיה של האיילה והאייל שנכחדו מן החורש, אך לשווא.

לכן איילה אלישבע - על שמה של אילי מן הכרמל ועל שמה של אלישבע מן העולם שהשאירה מאחריה, באירופה.