לשמוע קול האחר

אשרת שהם, ראש השנה - דברים לפני תקיעת שופר

הקול הבסיסי, נטול מילים, קול במובן הפנימי, המשמיע את קולו של האחר. הקול של הערבות והאחריות לאחר - זהו קול השופר.

בעוד עשרה ימים בעיצומו של יום הכיפורים נקראבסדר העבודה על עבודת שני השעירים,

על הגורל המפריד בין השעיר לה' לשעיר לעזאזל.

שעיר החטאת של העם נשחט ודמו מוזה על המזבח, והשעיר החי, עליו מתוודה הכהן את כל פשעי בני ישראל משתלח אל המדבר, אל ארץ לא זרועה, אל השממה.

מה המשמעות של הגורל והטקס התמוה. הבחירה בין החיים למוות, בין החיים במדבר, בטבע, הרחק מישוב אדם, לשחיטה? בין הנשיאה בחטא, למוות בשחיטה על המזבח?

השניים אשר גורלם מתפצל, האחד אל השחיטה והשני אל המדבר, אינו יחידאי, ואולי בחינת המוטיב לארכו של המקרא יחשוף את משמעותו.

אם נלך בספר ויקרא עצמו בטהרת המצורע - מובאות שתי ציפורים, האחת נשחטת והשניה נטבלת בדמה ומשולחת על פני השדה. רק אז מטהר המצורע.

הגורל, האקראי בוחר בין הציפור השחוטה לציפור החיה המשולחת חופשי, לשדה, נושאת את דם שחיטה, את חטא המצורע.

הטקס עוד לא מפוענח. אבל המוטיב זהה.

נלך עוד אחורה, כפי שקראנו היום ואתמול, על שני אחים. האחד הובל לשחיטה "ויעקד את יצחק בנו וישם אותו ממעל לעצים וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו".

והשני "וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר וישלחה ותלך ותתע במדבר".

שני בנים, שני נערים, יצחק וישמעאל. האחד מובל לשחיטה, והשני נושא חטא, מגורש ומשולח למדבר, מעבר לישוב.

כאן כבר לא הגורל האקראי בוחר בין הנערים. אלוהים בוחר בין ישמעאל ליצחק. אלוהים מצווה על אברהם לשלח את ישמעאל למדבר, דוחק אותו אל מחוץ לישוב ולתרבות, ואלוהים בוחר ביצחק לבן שבו ינסה את אברהם.

ואם נלך עוד אחורה נמצא את שני האחים הראשונים, קין הבל. האחד נהרג בידי אחיו, והשני נדון לשיטוט תמידי בארץ, אל השממה "נע ונד תהיה בארץ"

אח שחוט, דמו נשפך על הארץ ואחיו נושא את העוון, נע ונד בארץ, מגורש מעל פני האדמה.. הרחק מישוב ותרבות. אל אדמה חרבה.

ואולי בסיפור ראשוני זה, לאחר שקילפנו את הזוגות הנשחטים והמשולחים אולי בו מצוי הגרעין להבנות הקוד הזוגי הזה.

אולי הסיפור ותמציתו נמצא במילים "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה"

האח החי, נושא את חטאו ודמו של אחיו כציפור של המצורע, כשהוא משולח מישוב נע ונד בארץ חרבה ושוממת.

קול דמי אחיו זועקים מן האדמה שעליה הולך, והשיטוט בשממה באדמה החרבה הוא הוא השמעת הקול , קול זעקת האח. קול זעקת העשוקים, הנגזלים, קרבנות העוול והרוע האנושי.

ואולי עוד קודם - הגרעין טמון בשאלה "השומר אחי אנוכי" כן. שומר אחיך אתה.

לו היית מקשיב לקולו לא היו קול דמיו זועקים אליך מן האדמה.

האחריות לאחיך. ההקשבה לקולו היא אולי הגרעין לסיפור הזוגות - החיים והמתים.

הערבות, האחריות, האחווה, העומדת בבסיס הטהרה של המצורע והכפרה של ישראל בשעירים.

והנה השמעת הקול חוזרת גם בישמעאל "וישמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם".

אלוהים שומע את הקול.

אלוהים שומע את קולו של ישמעאל. ובוודאי גם שומע את קולו החנוק של יצחק.

ישמעאל משמיע את קולו של יצחק ואולי מהווה תיקון לקין והבל,

וה' שומע קול הנער באשר הוא שם. ומצווה "אל תשלח ידך אל הנער".

והקול הבסיסי…

נטול מילים, קול במובן הפנימי, המשמיע את קולו של האחר

הקול של הערבות והאחריות לאחר.

אולי זהו קול השופר…