הארון – בין עדות לחדשנות

ג'וש גולדברג, פרשת תרומה (תשפ"ג)

הכפורת היא אובייקט לימינלי, היא הגבול בין שתי הרשויות הללו שלא מתערבבות: ״מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום״.

אני מבקש להקדיש את דבר התורה לעילוי נשמת חותנתי דינה בת לאה פיינגולד ז״ל אשר אנו מציינים את היארצייט הראשון שלה השבוע.

״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ (כה, ח). הפרשה דנה בהקמת המשכן וכליו. הכלי הראשון הוא הארון ״ועשו ארון עצי שיטים״.

בפרק כ״ה פסוק ט״ז נאמר ״ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך״. העדות היא כמובן לוחות הברית.

ושוב לאחר תיאור מעשה הכפורת והכרובים נאמר (פסוקים כא-כב): ״ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים״.

על הישנות הציווי לתת את העדות אל הארון בשני מקומות, מעיר רש״י: "לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר ״ונתת אל הארון את העדות״?

ורש״י משיב: ״שבא ללמד שבעודו ארון לבדו, בלא הכפורת, יתן תחילה העדות לתוכו ואחר כך יתן את הכפורת עליו״.

כלומר שאסור לסגור את הכפורת על הארון מבלי קודם להניח את לוחות הברית פנימה.

זוהי תשובה מאוד טכנית. סדר הפעולות. הייתי רוצה להציע קריאה אחרת לתשובה של רש״י.

אבל אגיע לזה בסוף. לפני כן אני רוצה לדבר על המשמעות של הכפורת כפי שהיא באה לידי ביטוי בדיונים של חז״ל.

במסכת סוכה (בבלי סוכה ד, ב) שואלת הגמרא על סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים – שהיא פסולה: מנלן? מניין לנו דין זה שסוכה אינה גבוהה עשרה טפחים – פסולה?

ומשיבה הגמרא: ״ארון תשעה, וכפורת טפח – הרי כאן עשרה״.

כלומר הגובה המינימלי לסוכה נלמד מארון הברית. בעוד כמה רגעים נבין מדוע מכאן זה נלמד.

אגב, גמרא זו הולכת לפי השיטה שאמה היא בת 6 טפחים ולכן כיוון שכתוב בפרשתנו ״ואמה וחצי קומתו״ הרי כאן תשעה טפחים. זו גם דעתו של ר׳ מאיר במסכת בבא בתרא (בבלי בבא בתרא יד, א) שם דנה הגמרא במימדי הארון.

וכאן יש נקודה חשובה לענייננו. לפי דעת ר' מאיר יוצא, שגם ספר תורה נמצא בארון יחד עם לוחות הברית.

נחזור למסכת סוכה. הגמרא שם ממשיכה ואומרת ״וכתיב, ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת״. ותניא ״ר׳ יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום״.

והגמרא מנסה להביא ראיות לסתור אבל הגמרא מתעקשת שהקב״ה אינו ירד למטה מעשרה טפחים, ומשה ואליהו לא עלו למעלה מעשרה טפחים.

מה זה העניין הזה של עשרה טפחים. מה נמצא שם? או יותר נכון מי נמצא בדיוק בגובה עשרה טפחים – מעל הכפורת? הכרובים. ״ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים״.

כידוע, הקב״ה מכונה בנביאים ובתהילים ״יושב כרובים״. לביטוי הזה יש כנראה שתי משמעויות:

האחת – בשירת דוד ״ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול״ נאמר ״וירכב על כרוב ויעוף וירא על כנפי רוח״ (שמואל א' כב, יא; ובמקבילה בתהילים (יח, יא) ״וידא על כנפי רוח״ מלשון דאיה).

כלומר הכרובים הם המרכבה של הקב״ה. ואגב, אחד מן הפרושים של המלה כרוב הוא שהיא שיכול של ״רכוב״. כרוב <--> רכוב.

המשמעות האחרת של כרובים – הם אותם הכרובים שעל ארון הברית שמעליהם נועד הקב״ה עם משה.

ובעצם בדברי הימים (א׳ כח, יח) אפשר לראות ששתי המשמעויות של כרוב: ״מרכבת ה׳״ והכרובים מעל הארון – אחת הן. שהרי כתוב: ״ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה׳״. כלומר לארון הברית קוראים בדברי הימים ״מרכבה״.

ומכאן אפשר להבין מדוע לא ירדה שכינה מתחת לעשרה טפחים. כי אם הקב״ה רוכב על המרכבה, והמרכבה היא היא ארון הברית שגובהו עם הכפורת עשרה טפחים, אז ברור שהוא כביכול לא יכול לרדת למטה מכך.

ולפני שאחזור להסבר של רש״י על מדוע יש חזרה על תיאור מתן העדות אל תוך הארון פעמיים, רק אציין מדוע מימדי הסוכה נלמדים מן הארון? התשובה ברורה. גם הפסוק מדברי הימים וגם פרשתנו (כה, כ) שבה כתוב ״והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת״ מקשרים את הסוכה לארון. שהרי על הארון כנפי הכרובים סוככים, ועל הסוכה הסכך סוכך. כלומר הפועל ״סוככים״ הוא הסיבה שלומדים על גובה הסכך מגובה הכרובים.

לענייננו, מתקבלת תמונה כזו:

ישנו ארון של תשעה טפחים ובתוכו נמצאים הלוחות ונמצא ספר התורה שהם העדות (שניתנת לתוך הארון). הלוחות וספר התורה הם העדות לברית שלנו עם הקב״ה שהיא כביכול זכרון סטטי, קבוע ולא משתנה.

למעלה ישנם הכרובים והם מקום השכינה, שנועדת עם משה, שהיא מייצגת את ה״נועדתי״ הדינמי, החידוש הנבואי/ האלוקי בעולם.

כלומר, הכפורת היא אובייקט לימינלי. היא הגבול בין שתי הרשויות הללו שלא מתערבבות ״מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום״.

ולכן אם נחזור אל רש״י ונקרא אותו שוב הוא אומר ״שבא ללמד שבעודו ארון לבדו, בלא הכפורת, יתן תחילה העדות לתוכו ואחר כך יתן את הכפורת עליו״ אפשר לקרוא שהעיקר הוא ספר התורה זו העדות שלנו. ורק כאשר ישנה העדות הזאת, אז ניתן לקבל את ה״נועדתי״ את החידושים, אבל ללא התורה הזאת המרכבה אינה שלמה, ואי אפשר לקבל את הנועדתי.

והמעניין הוא (וזה נאמר לי בפעם הראשונה ע״י פרופ׳ אהרון דמסקי) שלאחר שחרב בית המקדש – מבחינה סימבולית לקחנו איתנו מבית המקדש כלי אחד בלבד שממוקם בכל בית כנסת והוא הארון. ובארון שלנו ישנה התורה. מאידך לא לקחנו את הכרובים.

האם זה אומר ש״ויתרנו״ על ה״נועדתי״?

התשובה היא כמובן שלא. כיום אנחנו צריכים לייצר את הנועדתי בעצמנו מתוך העדות מתוך לימוד התורה.

ונדמה לי שהספורנו כיון לפרוש הזה: "כי אמנם בעדות, שהם הדברות שם נמצאים כללי החלק העיוני והמעשי".

ואז ממשיך הספורנו: "ונועדתי לך שם – כי בזה שרתה שכינה ותשרה בכל מקום אשר שם חכמי הדור, אשר מגמת פניהם ״השכל וידוע אותי״ (ירמיהו ט, כג)." כלומר הספורנו אומר אמנם יש בידינו העדות, אבל כדי שנגיע לחידוש לנועדתי על חכמי הדור להוציא מתוך העדות את הנועדתי.

ואני חושב שבמובן מסויים אנו רואים את הלקח הזה בעיצוב של הארון שבבית הכנסת, שנהוג שיעמוד דווקא מעל עשרה טפחים, ולכן אנו כביכול מציינים בכך שאנו הגבהנו את ספר התורה למעמד של הכרובים והנועדתי כביכול.

ולמי שהכיר את סבתא דינה יודע שעליה נאמר ״לוחות ושברי לוחות מונחים בארון״. שבת שלום.