מהי כוונת הלב ביחס לקריאת שמע?

אדם פרנק, פרשת ואתחנן (תשפ"ה)

קריאת שמע פעמיים כל יום אולי היא לא אמירה של אמונה אלא הזדמנות

מקור קריאת שמע נמצא בפרשת ואתחנן (דברים ו, ד-ט): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה'  אֶחָד".

יש קושי ללמד תפילה – בחו"ל ללומדי תפילה שהם לא דוברי עברית – יש תסכול כי הם לא מבינים את מילים שהם אומרים. כאן בארץ יש תסכול ללומדי תפילה כי דווקא הם כן מבינים את המילים.

יש לי שאלה פשוטה: למה את.ה מכסה/ה את העיניים בזמן קריאת שמע? (שגרתי, הֶרגֵל, זה מה שעושים, אולי כוונה)

בתור ילד כיסיתי את העיניים כי זה מה שכולם עושים.

באיזה שלב מסוים הכרתי זה שתנועה – הֶחָוָה – שמְבַטֵּא רְצִינוּת.

אחרי שנים בלימוד תורה קראתי בשולחן ערוך, אורח חיים נא, ה שמכסים את העיניים "כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון" 

לכוון את הלב למה? יש דעות הלכתיות – על קבלת עול מלכות שמיים, על קשר בין עם ישראל לא-להים, על ייִחוּד הַשֵּׁם, אַחְדוּת הַשֵּׁם. 

ובזה אני רוצה להגיד שיש טענה שבתוך הפסוק "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד" יש התרומה הכי גדולה ומשמעותית וחשובה שהיהדות נתנה לעולם של בני אדם – המודעות שיש רק א-להים אחד והוא ה'.  מוֹנוֹתֵאִיזם. וכאשר אמותינו ואבותינו אמרו את קריאת שמע זאת היתה נגד אומות העולם שמאמינים באלים רבים, אלים אחרים.

אבל היום יהודים לא אומרים קריאת שמע להגיד שאנחנו דוחים או פוסלים את אלים אחרים – אנחנו משוכנעים אפילו יודעים שאין אלים רבים.

וכאשר אנחנו מכסים את העיניים ואומרים "שמע ישראל…" זאת אמירת אמונה לא-להים אחד? מה פתאום.  זאת אמירה של אמונה – נקודה.  אבל יש סוד בעולם הדתי…נקרא לזה ספקות.

אני מציע שיש מספר יהודים רבים – מאותגרים באמונתם בא-להים – בגלל אינטלקט מודרני, בגלל חשיבה ביקורתית, בגלל ידע מדעי, בגלל המציאות של חיים קשים.  ובשבילם, בשבילי, קריאת שמע פעמיים כל יום היא לא  אמירה של אמונה אלא הזדמנות להזכיר לעצמנו שיש א-להים.  

וקריאת שמע על המיטה?  זה לעזור לי לחזור למקום של אמונה בא-להים – מקום איפה אני רוצה להיות.  כי בסוף כל יום ובמיוחד בימים אלה יש מספיק דברים קשים לגרום לספקות.