אי זה בית אשר תבנו לי? – מדרש

יהודה מירסקי, פרשת תרומה (תשפ"א)

לא רק לי ביקשתי בית אלא גם לכם

לזכרו של אברהם גודמן ז"ל, סבו של אשתי תמר ביאלה, אדריכל ואיש רוח שעלה ארצה באומץ והקים בתים רבים וביתו.

יהודה בן תמיהה פתח: כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי? ישעיה סו, א

אמר הקב"ה: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם שמות כה, ח

אמרו ישראל: וכיצד יבנו בני האדם בית לקב"ה שהרי נאמר: אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ (תהלים קכז, א) וכתיב: כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי מלכים א' ח, כז

אמר הקב"ה: לא רק לי ביקשתי בית אלא גם לכם, דכתיב בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ (ירמיה כט, ה) שהרי כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ (בראשית ח, כב). כך תישמרו מחום השמש בימי קיץ ומרוחות השמים בימי גשמים.

אמרו ישראל: כיצד נבנה לנו בתים שישמרנו ברבות הימים? והרי כבר אמרת: אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב (ישעיה ה, ט) וכתיב: מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד (תהלים קמז, יז). ואיזה בית ישמרנו מחום אש קנאתך ומרוחות קודשך?

צר היה לו לקב"ה שמתקשים ישראל לבנות לעצמם בתים, שם יושבים בני אדם זה עם זה ומגלים פנים זה לזה, וצר היה לו שאינם יודעים כיצד לבנות לו בית, שיגלו בו את פניו שלו, כמו שנאמר לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת־פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ (תהלים כז, ח).

אמר בליבו: מתנה טובה בבית גנזי ושבת שמה. ושבת זו, שאסורה במלאכה, מלאכת מחשבת (בבלי חגיגה ד, ב) טמונה בה, סוד מלאכות הבונה והסותר, הבונה על מנת לסתור והסותר על מנת לבנות (בבלי שבת לא, ב) – אשאילנה את השבת לישראל בששת ימי המעשה וביום השבת ישיבוה אלי.

ובידי מי אפקיד סוד מלאכת המחשבת? ביד האמנים, האמונים עלי ששומרים אמונים לאותו ניצוץ חכמה ויצירה שלי שנתתי בליבם, שנאמר וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א, כז), בצלם שלי הנודע בבריאה. ובידם של האמנים אתן כלי אומנותי שהיא החכמה (בראשית רבה א, א), שמוכנה אצלי קודם מעשה בראשית, דכתיב: אֲנִי־חָכְמָה… ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז... בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם (משלי ח, יב, כב, כז, ל).

קרא הקב"ה בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה (שמות לא, ב). אמר לו: אותך מלאתי רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה. לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלָאכָה. שמות לא, ג-ה

מלאתיך באותה החכמה תבונה ודעת שבה יצרתי שמים וארץ, דכתיב: ה' בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל (משלי ג, יט-כ). חכמה תבונה ודעת שהן כלי האומנות בהם בניתי את עולמי.
חכמה – לראות שורשם של דברים ולשים אל לב, דכתיב: לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם (דברים לב, כט) וַיִּתֵּן אֱלֹקִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב (מלכים א' ה, ט) ואז בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי משלי כג, טו

תבונה – להבין דבר מתוך דבר, כלומדי תורתי, דכתיב: וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹקִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא (נחמיה ח, ח) עד שיהיו 'בניך' 'בוניך' (ע"פ בבלי ברכות סד, א). בתבונה בראתי ובתבונה תבראו גם אתם.

דעת – לזווג, כמו שכתוב, וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א) לחבר רעיון למעשה וכך, לבנות את החדר בו האהבה מולידה חיים, החדר שאותו קוראות הרעיות בֵּית אִמִּי... חֶדֶר הוֹרָתִי (שיר השירים ג, ד).

לחשב מחשבות – להחשיב כל דבר ודבר וכל אחת ואחד, וזהו חשב האפוד, שעליו נאמר וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו... עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... אֶל-עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה (שמות כח, ח, יב, כו) המחשיב כל אחת ואחד מישראל כאבן יקרה. עד שלכל אחת ואחד יש מקום מיוחד משלהם.

עמד בצלאל ולא ידע כיצד יתחיל במלאכה.

קפץ לפניו אברהם שהיה ביתו פתוח לארבע רוחות, לכנוס בו כל עובר ושב (ע"פ מדרש שכל טוב (בובר) פרשת וירא פרק יח) ואמר לו: זיל בתר סיפא (לך אחר סוף הפסוק בישעיהו), הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי? וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה... וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי. (ישעיהו סו, א-ב). שלא מבקש הקב"ה אלא אותו הבית שנאמר בו "יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך" (משנה אבות א, ה).

אם בביתך ימצאו מחסה ומנוחה עניי ארץ ונשברי לב, תדע שטוב עשית, שזה הבית שבקשתי.

נחה דעתו של בצלאל ויש אומרים, נחה דעתו של בן תמיהה. שעד אותו היום לא היה יודע אי זה מקום מנוחתו, וכעת היה יודע.