אייכה? אייכה?

מיכל מושקט-ברקן, תשעה באב (תשע"ב)

איכה? אייכה?

אלוקים שואל את האדם אייכה? לאחר החטא. האדם שואל את אלוקים – אייכה? לאחר העונש או האובדן. אני מציעה להוסיף שאלה – איינו? איפה אנחנו? לא רק על מה אנחנו אבלים היום אלא עם מי?

תשעה באב נקבע לזכר חורבן שני בתי המקדש שלנו. אנחנו יושבים כאן, קוראים את הקינות ואת המגילה הקשה מכל ואני שואלת את עצמי על מה אני מתאבלת היום ועם מי?

איכה ישבה בדד אומרת המגילה שלנו –

שלוש קינות במגילה נפתחות במילה איכה.

איכה היא צורה מארכת של איך.

כאן המילה מופיעה כשאלה המתארת צער גדול על המצב.

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. איכה א, א

אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ -ֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ איכה ב, א

אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת איכה ד, א

המגילה איננה חוסכת בתיאורים קשים על גודל הרעה - הרעה היא המפלה הלאומית, האובדן האישי, המצוקה היום יומית והריחוק הגדול מה'. אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ -ֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם. אילו אובדנים שחווינו אותם בתקופות שונות של ההיסטוריה הפרטית והלאומית.

במשך השנים ובעיקר בחו"ל הוספנו לאבל על חורבן הבית את האבל על השואה. בארץ בחוגים מסוימים התחלנו להזכיר בתשעה באב אולי פחות את חורבן הבית ויותר את מה שגרם לחורבן – שנאת חינם. הסיבות לטעמים הללו שנוספו למועד הן חיפוש תרגום מתאים לאבל על אירועים רחוקים לימינו אנו.

זו חלק מהמשימה שלנו לשאול את עצמנו מה הטעם הנוכחי של המעשה שאנו עושים כאן בצוותא.

אני מוצאת שהאיכה של המגילה מופיעה במגילה לא רק סביב תיאורי המציאות הקשה אחרי החורבן, המילה איכה היא גם מילת חיפוש: ניתן לקרוא אותה כאייכה.

איכה - רבי יהודה אומר: אין איכה אלא לשון תוכחה, כמה שנאמר: "איכה תאמרו חכמים אנחנו" וגו' (ירמיהו ח, ח). ור' נחמיה אומר: אין איכה אלא לשון קינה, כמה שנאמר: "ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה" (בראשית ג, ט) - אוי לך (תורה תמימה איכה א, א, על פי ילקוט שמעוני ישעיהו א, כא ואיכה רבה פתיחתא א)

המדרש מדבר על לשון תוכחה ואני מציעה לקרוא אותה גם כלשון חיפוש:

אלוקים שואל את האדם אייכה? לאחר החטא

האדם שואל את אלוקים – אייכה? לאחר העונש או האובדן

אני מציעה להוסיף שאלה – איינו? איפה אנחנו? לא רק על מה אנחנו אבלים היום אלא עם מי?

האם אנחנו אבלים יחד עם מי ששואף להקים כבר מחר את בית המקדש השלישי?

האם אנחנו אבלים יחד עם מי שעבורו תשעה באב איננו חלק מלוח השנה?

כותב בארי צימרמן:

גם השנה, כבכל שנה, נדלג ברגל קלה על פני תשעה באב. גם היודעים, הסבורים אולי, כחבריו של ברל ב"גדוד" שבמצרים, כי "כבר נגאלנו", וגם הבורים, על בניהם ובשעה טובה כבר נכדיהם, ישאו עיניים לעבר חג האהבה המקומי בט"ו באב, או לעבר חום יולי אוגוסט המהביל בחללו של עולם. בקרן זווית, בספריית בית-הספר האזורי, ינקה הספרן את ספרי התנ"ך לקראת שנת הלימודים הקרבה ובאה. בין "רות" הסיפור המקראי, ובין "קהלת", ספרות החכמה, בכה תבכה בלילה מגילת איכה, ודמעתה על לחייה. אמנם לא כל רעיה בגדו בה אך דווקא אותו ציבור חלוצי, שעשה יותר מכולם למען תתגשם תקוותו של הפסוק המסיים אותה: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם" (איכה ה, כא), - דווקא הוא לא השכיל להשיבה אליו. "על זה היה דווה לבנו, על אלה חשכו עינינו" (איכה ה, יז). (בארי צימרמן, "היתכן תשעה באב בימינו? הט' ועונשו", ט' באב תש"ן - 1990 גבעת חיים איחוד)

עבורי החשש מתרגום דתי פונדמנטליסטי לתשעה באב דומה לכאב על חוסר עניין בתרגום תשעה באב לימינו.

בפרפרזה על דברי ירושלמי: הברירה שניתנה ליהודים, כמו ללא יהודים, היא לא זאת, "האם להחזיק בעבר או לא", אלא באיזה סוג של עבר להחזיק (יוסף חיים ירושלמי - זכור, עמ' 126).

זו בעיני משימה מתמדת לימים שבאים לפני ואחרי תשעה באב כל שנה.