לחתור למחילה

יהודה מירסקי, יום כפור לפני כל נדרי (תש"ע)

פתיחת הלב אחד לשני עבודה קשה, חפירה של מחילה

אני מתקהלים פה לתפילת "כל נדרי" – וזה מעמד מרגש. יש בינינו מתרגשים יותר, מתרגשים פחות, מתייראים יותר, מתייראים פחות, מאמינים יותר, ומאמינים פחות. אך קשה לא להיות נרגש. אנו עומדים על סף השנה החדשה וכולנו מלאים תקוות, לברכה והצלחה, בחיי המשפחה, הזוגיות, העבודה, החברה, ובחיינו הדתיים והרוחניים.

בסופו של דבר הדברים שאנו מקווים להם או מפחדים מהם יגיע אלינו דרך האנשים שיושבים מסביבנו, דרך בני אדם. כל מה שהזכרתי – פרנסה, חיי חברה, משפחה – הכל תלוי בטוב לבם וברצונם הטוב של אנשים אחרים. הרי בימינו אנו יודעים שאפילו אסונות טבע והשלכותיהם הם במידה רבה פועל יוצא של מעשיהם והחלטותיהם של בני אדם.

מה שאומר, שכשאנו מתפללים להקב"ה לשנה טובה, אנו בעצם מתפללים שהוא יפתח את לבותיהם של אלה שיושבים איתנו ושל בני האדם בכלל. והם מתפללים לו שאנו, שאת, אתה ואני, נפתח את לבנו. נוצר פה מעגל של תפילות לפתיחת הלב, שמפתיחת לבנו הקב"ה יפתח הוא את לבו וכך יפתח את לבותיהם של אחרים וכך אנחנו סוף סוף נפתח באמת את לבנו.

זוהי עבודה קשה. וזוהי עבודת המחילה. דרך המחילה אנחנו מנסים להרפות, ולפתוח את הלב ולפתוח צינורות לאנשים שיושבים מסביבנו. "מחילה" מלשון "מנהרה" – אנו מנסים לחפור ולחפור מחילות תת-קרקעיות כדי להגיע לאנשים אחרים, כדי לפתוח את לבנו ולב העולם.

ולא רק אנחנו. אנו קוראים בפסיקתא דרב כהנא (פרשה כד, 'שובה', מהד' מנדלבום ע' 366) כשמלאכי השרת ניסו לסתום את חלונות הרקיע מפני תפילתו של רשע "מה עשה לו הקב"ה, חתר לו כמין חתירה מתחת כסא כבוד שלו ושמע את תחינתו, דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו, ויחתר לו כתיב, וישמע את תחינתו וגו' (ד"ה ב לג:יג)." (ועי' סנהדרין קג ע"א - מקור הקשר בין 'ויחתר' ל'ויעתר'),

הקב"ה מצידו חופר וחופר ואנחנו מצידנו חופרים וחופרים, מנסים להסיר את האבנים, לגלות את העפר המצטבר בכאב ותסכול וביחד לחתור אחד לשני למחילה.

יהי רצון שביום כיפור הזה נוכל ביחד לחפור מחילות זה לזה ובינינו לבין עצמנו, לפתוח את לבותינו ולהשרות טוב בעולם.