ואתחנן · תשפ"א

דבר תודה ליעל, ועשית הישר והטוב לפני ה'

שיתוף
וואטסאפ מייל
הורדת המקור (Word)המקור
רש"י רואה במשפט זה מצווה נוספת, מיוחדת ומדוייקת, שרומזת, לבית הדין ולכל אדם, גם לגבאים, לנהוג לפעמים "לִפְנִים מִשוּרַת הדין", ומוסיף את המילה "פשרה". כי בעומק הדברים, בסכסוכים בין בני אדם, הפשרה היא בדרך כלל הדבר הנכון לעשותו.

בקצרה

פרידה מיעל הגבאית על רקע הקורונה ואתגרי גבאות באותה תקופה. "ועשית הישר והטוב" מתפרש כדוגמא להתנהלות של מנהיג ושל גבאי וכן השוואה הומוריסטית בין משה הצופה על הארץ המובטחת ומעביר את השרביט הלאה לבין יעל המעבירה את השרביט לגדעון ודנה...

ישראל (רולי) רוזנר, פרשת ואתחנן (תשפ"א)

דבר תודה ליעל, ועשית הישר והטוב לפני ה'.

רש"י רואה במשפט זה מצווה נוספת, מיוחדת ומדוייקת, שרומזת, לבית הדין ולכל אדם, גם לגבאים, לנהוג לפעמים "לִפְנִים מִשוּרַת הדין", ומוסיף את המילה "פשרה". כי בעומק הדברים, בסכסוכים בין בני אדם, הפשרה היא בדרך כלל הדבר הנכון לעשותו.

יעל יקרה.

אני לא יודע כמה מהיושבים והיושבות כאן יודעים שאנחנו הכרנו בנסיבות טרגיות, אני לא מתכוון לגבאות, כי זאת לא טרגדיה אלא קומדיה, תכף נגיע אליה… היית אז רק בת שמונה - תשע, והעיניים התמימות והחקרניות שלך פגשו אותי באחד מימי השבעה על אחיך האהוב, ישי, שנהרג בלבנון ושהיה חבר קרוב שלי. איך יכולתי לדמיין ששלושים שנה אחרי נהפוך לחברים קרובים ושהעבודה יחד, לאורך זמן, תהיה עבורי בית ספר לרגישות, למחוייבות, להומור דק ומשובח, לחיוך שמסתתר תמיד בין המילים, לצניעות, לנעם הליכות ולשיחות יומיות, לדעתי לפחות פעם ביום דיברנו, על הבלי הקהילה וגם על דברים ברומו של עולם.

כשהתיישבתי לכתוב דברי פרידה ממך ומתפקידך - חזרתי להתכתבות הווצאפ בינינו לפני כשנה וחצי, יערה ואני יחד עם הילדות בצפון, ברמת הגולן, כי במשפחת רוזנר פורים - מסורתית זה טיול, אנחנו עושים כמעט כל מה שאפשר כדי לחמוק מתחפושות מסיכות ורעשנים. ההתכתבות מתחילה באופן תמים למדי, אילה לונדנר רוצה לארגן לילדים פעילות אחרי קריאת המגילה, ואנחנו בודקים עלויות, כמה כדאי, כמה שילמו בשנים קודמות… מה יהיה אופי ההפעלה, מידי פעם עולה רובריקה מפתיעה: ג'לינג: צריך לעזור לאנגלמן במגילה, למה? הם בבידוד, אח''כ, מתחילים להופיע עוד שמות, פרידמן בבידוד, גם הורביץ, שרון ואריאל, זה עוד לא מבול אבל סנוניות ראשונות לגל שתכף יעלה. מתוך ההתכתבות אפשר ללמוד שאנחנו מחליטים להעביר את קריאת המגילה החוצה, למגרש, זה המגרש, הר נבו, שממנו עדיין לא חזרנו לארץ כנען. יעל: צריך לדאוג לתאורה, אני: יהיה קר, יעל: אז שיבואו עם מעילים…

עוברים שבועיים, יעל: נצטרך לארגן עוד מניין כי יש הגבלת כמות עד 100, ואח''כ עוד מניין כי יש הגבלה עד חמישים, ועוד אחד כי עד 20, אין תפילה, סגר, מה עושים? יעל: צריך לתחזק את הקהילה באמצעים אחרים, קבלת שבת מוזיקלית בזום, יעל: דיברתי עם מאיר, הכנתי טבלה עם משפחות בבידוד ואנשים שהתנדבו להכין להם עוגה או משהו לשבת, שוב זום, אתה פותח, אני אסגור, חשבתי שיהיה נחמד אם נשלח בשם הקהילה פרחים/ עציץ/ משהו נחמד למי שעוסק במקצועות הרפואה ונמצא בחזית בימים אלה.

אחרי חודש חוזרים להתפלל, שרון ואריאל שוב בבידוד, מיניינים של 20, כמה? ארבעה, אולי חמישה, יעל: צריך לתאם עם השכנים בגינת דן, אולי נפתח מניין בארנונה, מה דעתך? עוד מעט שבועות, אסור לוותר על הלימוד הקהילתי, יהיה חם, יעל: שיביאו בקבוקים, הגיעו החגים, צריך לקנות ציליות, זה יוצא חמישה חזנים לכל מניין כפול חמישה מניינים. יעל: אוי איזה ברוך, שרון ואריאל שוב בבידוד, יש תלונות על הישיבה המעורבת, יעל: אין מה לעשות תמיד יתלוננו.

בקיצור, הבנתם... הפרטים יכולים לפרנס עוד עמודים רבים של של ניהול רגיש ותכליתי, משועשע ואחראי.

השבת קראנו את פרשת ואתחנן, אחד הפסוקים שמובלעים בתוכה ושמעלה שאלה מעניינת לגבי התפקיד הזה, שאותו יעל מילאה כל כך בהצלחה הוא: 

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ. דברים ו, יח
ומה השאלה שעולה? פשוט, שהרי לפני כן, במעלה הפרשה כבר היה כתוב: וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל (ה, כח). ועוד לפני כן: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ… רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹקָי לַעֲשׂוֹת כֵּן… ד, א-ד

כלומר התביעה הברורה לשמור את המצוות, כפי שנתן אותן ה', לא לסטות מהן יָמִין וּשְׂמֹאל, ההתנייה לרשת את הארץ או שחלילה נגורש ממנה, כל אלה נשמעו כבר. והנה בא פתאום פסוק שאומר אחרי כל זה, וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'.

רש"י רואה במשפט זה מצווה נוספת, מיוחדת ומדוייקת, שרומזת, לבית הדין ולכל אדם, גם לגבאים, לנהוג לפעמים "לִפְנִים מִשוּרַת הדין", ומוסיף את המילה "פשרה". כי בעומק הדברים, בסכסוכים בין בני אדם, הפשרה היא בדרך כלל הדבר הנכון לעשותו. סוג של חסד, אולי אפילו של צדקה, ועליו אומר רש"י וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'.

הרמב"ן קורא את הפסוק באופן דומה אך צובע אותו ביותר פרטים. הנה קצת מדבריו:

על דרך הפשט: תשמרו מצווֹת השם ועדותיו וחקותיו, ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו. ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה: בתחילה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו, ועתה יאמר – גם באשר לא צווך תן דעתך לעשות הטוב והישר.

ויעל, בכהונתה, אני מעיד, כל מה שכיוונה אליו היה לעשות הישר והטוב.

הטוב זה להגיע לפני כולם וללכת אחרי כולם, זה להוציא מים לקהל ביום חם, זה לראות מי לא הגיעה כבר זמן מה ולדרוש בשלומה, זה להבין את נפשו של ילד הבר מצווה המאוכזב ולעזור לו בתוך מגיפה מרגיזה, זה להקשיב לאישה שנעלבה כי לא ספרו אותה למניין, או למישהי שנעלבה שכן ספרו אותה.

הישר זה לארגן את תפילות ימים נוראים מתוך הקפדה יתירה על מגוון הסגנונות והצרכים: המוסיקליים, השיוויון בין נשים לגברים, עוצמת הקול של החזנים והחזניות, השמש שקופחת. הישר זה להורות על ישיבה משפחתית כשהמגיפה דורשת, ואח''כ לפרום את הישיבה הזאת בעדינות ולהחזיר את מנהג המקום למקומו. הישר הוא להרחיב את מעגל היועצים והיועצות, לשמוע, להקשיב, לשקול ואז להחליט. הישר הוא לא לוותר לשגרה להתחדש, להמציא, להחזיר את תפילת הילדים כשצריך. הישר הוא גם לדעת להתנצל כשצריך. הישר והטוב – ובכל אלה נתברכה יעל.

בחצי השנה האחרונה, מאז שפרשתי אני מן הגבאות, לצידה של יעל, ניצב קובי. קובי שבטובו התגייס בשמחה לעזור, התריע מראש שיחליף אותי לכמה חודשים שכן הוא טס לארצות הים. אל תקלו ראש ב'כמה חודשים' , שכן הם מורכבים מכך וכך שבועות שהם כך וכך ימים שבכל אחד ואחד מהם יש כך וכך דאגות לרגע הבא, לשבת הבאה. וקובי עשה זאת בחן וחסד ובלי רחמים. אז תודה קובי.

רגע לפני סיום דברי בואו נחזור לתחילתה של פרשת השבוע: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (בעת ההיא: כלומר ברגע האחרון מבחינת משה, מיד אחרי שניצחנו את סיחון ואת עוג, ועמדנו על סף הכניסה לארץ, או על סיפה של סוף המגיפה). אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן. (כלומר, תן לי להיכנס לארץ, אל תשאיר אותי כאן על ההר, בלי מזגן, יש אולם מוצל ונעים)... וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב-לָךְ (תפסיק להתחנן, לא יעזור לך, תפסיקי לבקש יעל) אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה (אמנם חם)  וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ (את האולם) כִּי-לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. (לא תיכנסי בדלתותיו) וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ (את דנה ואת גדעון היקרים) וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי-הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

אז תודה יעל על הכל, על הגבאות והחברות, תודה גם למיכאל ורות ושרי ונח שעולה לכיתה א' ושמקבל מעכשיו אמא במשרה מלאה גם בשבתות, ובהצלחה גדולה לדנה וגדעון שהסכימו לקחת על עצמם את ניהול הקהילה הנהדרת שלנו.

ותודה לכולכם. שבת שלום.