דברי ברכה לשבת קהילה

אילון לנגבהיים, פרשת נשא (תשפ"א)

דברי ברכה לשבת קהילה התשפ"א

החשיבות המיוחדת שיש למצוות מעילה לגבי גרים. מדוע? כי כוחה של ה"מילה" של הישראלי גדול יותר מזו של הגר בחברה שבה הישראלים הם הרוב

לפני שנתיים דיברתי כאן על מצוות סוטה – אחת הסוגיות הידועות יותר בפרשה. היום אדבר על מצווה שמצאתי במקרה בשיטוטי. בניגוד למצוות סוטה שמופיעה בריש גלי בכתובים, המצווה שעליה אדבר, חבויה לחלוטין, והשם שלה, לא מופיע כלל בפשוטי המקראות. אבל יש לה מכנה משותף למצוות סוטה והוא מעילת מעל. מישהו מנחש על מה אני רוצה לדבר?

אז למצווה קוראים "גזל הגר", העניין הוא שלא "גזל" ולא "גר" מופיעים בפרשה שלנו. התורה מספר לנו על אדם שעשה מעשה רמאות כלשהו כלפי אדם אחר, ומציינת שאותו אדם, "מעל בה'".

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:
אחר כך, התורה מציינת מה דינו של אותו אדם: וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ.
הוא צריך להקריב קרבן אשם, ולהחזיר את המעל בתוספת חמישית סכום המעילה – קנס: וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו:

העניין הוא, שהדין הזה הוזכר באופן דומה בספר ויקרא פרק ה. שם כתוב:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת־עֲמִיתוֹ׃ אוֹ־מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה׃ וְהָיָה כִּי־יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הׇפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת־הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא׃ אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ׃ וְאֶת־אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן׃ וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' וְנִסְלַח לוֹ עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ ויקרא ה, כ-כו

אם נשווה בין ויקרא ובמדבר נמצא שבויקרא מפורטים כל סוגי ה"מעילות" (הכחשת פיקדון, עושק, מציאת אבידה ללא הודעה), ומעל לכל – שבועת השקר שמעיד האדם בשם ה'. במדבר כל אלה לא מוזכרים. הבדל נוסף הוא שבויקרא מופיעה המילה "עמיתו" (כיחש בעמיתו, עשק את עמיתו), ואילו בספר במדבר, לא מופיעה המילה "עמיתו" אלא כתוב בפשטות "ונתן לאשר אשם לו", או "ואם אין לאיש גואל" - מהשימוש במילה "איש" ולא "עמית". לומד המדרש שמדובר בגר.

וכן את מוצא, כשם שכתובה פרשה בתורה בין ישראל לחבירו, אם מועל בו, שהוא חייב קרבן, שנאמר (ויקרא ה): נפש כי תחטא ומעלה וגו'. כך הקדוש ברוך הוא כתב פרשה בתורה בין ישראל לגרים, שאם גוזל אדם מישראל לגר, דינו כגוזל מישראל.
את מוצא, בזה כתב חטא, כי תחטא
ובגוזל הגר, כתיב: מכל חטאת האדם.

בזה כתיב: ומעלה מעל בה'.
ובזה כתיב: למעול מעל בה'.

בזה כתיב: והיה כי יחטא ואשם.
ובגר כתיב: ואשמה הנפש ההיא.

בזה כתיב: ושלם אותו בראשו.
ובגר כתיב: והשיב את אשמו בראשו.

בזה כתיב: וחמישיתיו יוסף עליו.
ובגר כתיב: חמישיתו יוסף עליו.

בזה כתיב: ואת אשמו יביא לה'.
ובגוזל הגר כתיב: מלבד איל הכפורים.
הא למדנו, שהגרים עיקר הם כישראל.

יש לכם את זה ביותר דידקטי?

אז מה הסיפור בעצם? על פי חז"ל הכפילות של הפרשה באה ללמד את החשיבות המיוחדת שיש למצוות מעילה לגבי גרים. מדוע? כי הכוח של ה"מילה" של הישראלי מול המילה של הגר הוא גדול יותר בחברה שבה הישראלים הם הרוב. ובוודאי שנאמין יותר לישראלי אם הוא נשבע בה'. לכן, נצרכה פרשיה נפרדת לנושא הזה, ובמיוחד בשעת המסע במדבר שבמהלכו גרים משתלבים בעם ישראל.

המדרש ממשיך לספר סיפור שמזכיר קצת את סיפור הברווזון המכוער:

הרבה הקב"ה אוהב את הגרים.
למה הדבר דומה?
למלך, שהיתה לו צאן והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב, כן בכל יום. פעם אחד נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם, נכנסה הצאן לדיר נכנס עמהם, יצאת לרעות יצא עמהם.
אמרו למלך: הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם, היה המלך אוהבו. בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד מרעה יפה לרצונו, לא יכה אדם אותו הזהרו בו ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם: תנו לו וישתה. והיה אוהבו הרבה.
אמרו לו: מרי! כמה תישים יש לך כמה כבשים יש לך כמה גדיים יש לך ואין את מזהירנו, ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצוינו?!
אמר להם המלך: הצאן רוצה ולא רוצה כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבא לישן בתוך הדיר. הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם. לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר?!

ולכן, בשם כל הצאן שיושב כאן בחצר, אני רוצה לברך את הצבאים שהצטרפו אלינו לקהילה, ואני מקווה ששבת הקהילה הזאת ואלה שיבואו אחריה, יסייעו לכולנו להרגיש חלק מהמחנה הקדוש הזה.