מְנָאָם בִּפְרַט מְנָאָם בִּכְלַל

מוטי קפלן, פרשת נשא (תשפ''ה)

חמישים ושמונה בני-אדם הם מספר כללי, אבל, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, ואין כמותו בכל העולם, לכל אחד מעלה מיוחדת שהיא רק שלו. המספר הכללי מטעה. הספירה האמיתית תמנה כל אחד, בשמו - בתכונותיו, במעלותיו, בסיפור חייו.

חמישים ושמונה אחים ואחיות שלנו נתונים בצרה ובשביה. כל אחד ואחת מהם הוא עולם ומלואו, וכאשר מצרפים אותם יחד עומד לפנינו ציבור גדול מאד. היחס בין הייחוד, המיוחדות, הנבדלות של כל פרט, ובין המספר הכללי של הפרטים עולה במדרש רבה על פרשת נשא:

במניין הלויים נאמר: ''וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים''. (במדבר ד, מח). מוסיף המדרש: ''וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים, זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ מְנָאָם בִּפְרַט מְנָאָם בִּכְלַל, כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲפָצִים נָאִים וּמְשֻׁבָּחִין וַחֲבִיבִין עָלָיו בְּיוֹתֵר, מוֹנֶה אוֹתָם בִּפְרָט וְחוֹזֵר וּמוֹנֶה אוֹתָם בִּכְלָל, מִתּוֹךְ שֶׁשָֹּׂמֵחַ בְּרִבּוּי מִנְיָנָם, כֵּן צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְתֹּב מִנְיַן הַלְוִיִּם בִּפְרָט וּכְלָל, לְפִי שֶׁהָיוּ בְּנֵי בֵיתוֹ וּכְשֵׁרִים וַחֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר."

כאשר אנו מונים מספר כללי אנו מתעלמים בהכרח מכל פרט ופרט בקבוצה. כי אין בכוח המניין הכללי לבטא את מעלותיו וייחודו של כל יחיד.

על-כן הספירה הראוייה צריכה להתייחס לכל פרט ופרט בנפרד: אחד, שניים, שלושה... כל אחד בשמו, עד לסיכום הכללי – שמונת אלפים וחמש מאות ושמונים. אדם מונה כל חפץ יקר וחביב עליו, וכשיש לו הרבה מהם הוא שמח ביותר.

ומפרש ה''עץ יוסף'': לכאורה, אם ספרנו אחד אחד, הרי שאנו יודעים את הסיכום הכללי ולמה צריך לציינו? ותשובתו: "מְנָאָם בִּפְרַט מְנָאָם בִּכְלַל". אף שאין הבדל בין מנינם כי מהפרט יודע הכלל עם כל זה מרוב החביבות טוב לו לחשוב גם הכלל בפועל בכדי שיצוייר לפניו מספר הרבוי הרב וגם מספר הפרטי.

ויתכן עוד לפי שכל פרט יש בו מעלה מיוחדת מה שאין ברעהו כי כל אדם נבדל במעלתו מזולתו. ויש בזה מה שאין בחברו. אך המה פרטים מיוחדים. ובהצטרף הכלל מכולם אז ימצא כל השלימות המיוחדים באיש איש מהם. ולכן חשב מספר הפרטי ומספר הכללי מכולם.

חמישים ושמונה בני-אדם הם מספר כללי, אבל, כדברי המדרש כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, כל אחד ואחת מהם יש בו מעלה מיוחדת שהיא רק שלו, המספר הכללי חמישים ושמונה מטעה. הספירה האמיתית צריכה להיות מניית כל אחד ואחת מהם, בשמותיהם - בתכונותיהם, במעלותיהם, בסיפור חייהם: יוסף חיים אוחנה, עומר נאוטרה, מתן צנגאוקר, ג'ודי חן, ביפין ג'ושי, נמרוד כהן, כל אחד מהם יחיד ומיוחד ואין עוד כמותו בכל העולם. לכל אחד ואחת מהם יש אבא, אמא, בני ובנות זוג, ילדים... המתייסרים ביגון.

ראוי שנלמד היום מן החכמה, הרגש, האנושיות של חכמים, שכאשר עמד בפניהם ציבור גדול, ראו מעבר למספר הכללי גם את הפנים והדמות, המעלות והייחוד של כל אחד ואחת.