אמונה באפשרות של תשובה

מיכל מושקט-ברקן, דברים לפני נעילה יום כיפור (תשפ"ו)

אלהים בסיפור ממתין ליונה ומגיב לו גם כשיונה בורח, יורד, מתרחק והולך. אלהים ממנה שליחים ומזמן סמלים וכולם מקיפים את יונה שומרים עליו, אולי מפני עצמו, מלווים אותו כדי שייקח על עצמו את השליחות ואולי כדי שיאמין שתשובה אפשרית.

באחד ממחזורי נוסח ספרד מקדימות המילים הבאות את תפילת נעילה:

אחר תפילת מנחה מכינים עצמם לתפילת נעילה, וכתבו הספרים הקדושים דתכלית כל השנה אלול, ותכלית אלול ראש השנה, ותכלית ר"ה עשרת ימי תשובה, תכלית עשי"ת יוהכ"פ ותכלית יוהכ"פ נעילה.

מהלך של יותר מחדש, מנחה אותנו להכין את עצמנו לרגע של נעילה, וההכנה הזו נותנת לנו תקווה גדולה לרגע השיא לטוב שיבוא. "תקווה היא חובה" לימדה אותנו ריצ'ל. בשנתיים האחרונות היו לנו לא מעט רגעים שבהם הכנו את עצמנו בתפילה לרגע שאולי אולי יגיע עכשיו. ובתוך כך, כמה קשה האמונה. קשה להאמין ברצון ה' ועוד יותר בבחירות בני האדם מלווה אותנו תדיר. כמו שלאה גולדברג כתבה "למי שאינו מאמין קשה לחיות השנה".

רעיון התשובה מציע לנו אנטיתזה ליאוש מן האדם. זוהי אמונה שאדם יכול להשתנות. בה בעת התשובה כרעיון דתי היא ברית אופטימית עם אלהים שמאמין בבני אדם וביכלתם לתקן.

ספר יונה בו קראנו היום במנחה מתאר מהלך לא ליניארי, התשובה של יונה היא מהוססת ומלווה בספקות והתלבטויות.

ספר יונה מציג נביא שלא מעוניין בשליחות שעיקרה החזרה בתשובה, ואולי לא מאמין בעצמו באפשרות להשתנות. לא פחות מהמהלך של התשובה של אנשי נינוה זה המסע של יונה אל שליחותו. אלהים בסיפור ממתין ליונה ומגיב לו גם כשיונה בורח, יורד, מתרחק והולך. אלהים ממנה שליחים ומזמן סמלים בדמות רב החובל, הגלים, הדג הגדול, ובהמשך גם הקיקיון וכולם מקיפים את יונה שומרים עליו, אולי מפני עצמו, מלווים אותו כדי שייקח על עצמו את השליחות ואולי יותר מזה - כדי שיאמין שתשובה אפשרית.

לעומת המהלך המהוסס של יונה בדרכו אל שליחותו, המהפך הטוטאלי של אנשי נינוה מתקבל על ידי הקב"ה אך אינו מניח את דעתו של יונה. השינוי המיידי שעברו אנשי נינוה מעורר אצלו ספקות בדבר כנותו וקיימותו, ובעצם בדבר האפשרות של חברה שלמה להשתנות מן הקצה אל הקצה.

אנחנו לא יודעים הרבה על יונה, אבל יודעים שיונה היה בודד. סיפור יונה הוא הסיפור של הבחירות המהוססות של אדם בודד שנס משליחותו ונס גם מאנשים.

מה שאני לומדת כאן בקהילה הוא על כוחה של ידידות ועל מה שהיא נותנת: שאנשים יכולים להיות זה בשביל זה, לבחור לראות את האחר וזה נותן כח. זלדה מתארת ידידות ככח שנותן אמונה ואוויר -

זֶהוּ חֶסֶד נִפְלָא. חֶסֶד שְׁמֵימִי. כְּשֶׁאָדָם שֵׁנִי מֵבִין אֶת דִּבּוּרֵךְ, מֵבִין אֶת שְׁתִיקָתֵךְ, רוֹאֶה אוֹתָךְ וּמוֹשִׁיט לָךְ אֶת יָדוֹ. כְּשֶׁאָדָם שֵׁנִי מוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ לְרֶגַע מִן הַמְּעַרְבֹּלֶת וּמְחַיֵּךְ אֵלַיִךְ. וְאוֹמֵר לָךְ כְּאִלּוּ שֶׁאֵינְךָ צְרִיכָה עוֹד לָמוּת, כן, הידידות היא דבר יקר ובלתי מובן, לא פחות מן האהבה. ואדם זקוק לידידות כמו לאוויר לנשימה, כמו לאיי הזהב. (מתוך זלדה, גני האין).

סיפור חסידי על ר' חיים מצאנז מספר שהוא פנה למחותנו ר' אליעזר מדז'יקוב, ואמר לו: ראה כבר הלבינו שערות ראשי וזקני ועדיין לא עשיתי תשובה! "הוי מחותני" השיב לו ר' אליעזר, "אין דעתך אלא על עצמך, שכח עצמך ותן דעתך על העולם". הרבה אנשים ונשים בקהילה שלנו ובקהילה המורחבת שסביבנו רואים את צער העולם, פותחים את הלב גם מתוך מערבולת החיים אל האחר ומתגייסים לעסוק בתיקון.

בשנתיים האחרונות נשאנו על לבנו בשכבנו ובקומנו את התקווה ואת האחריות לאחינו החטופים, את האבל הכבד על אהובינו שאינם איתנו, ואת הכמיהה לראות בשובם אלינו. במיוחד בשעת נעילת היום הזה, אנחנו מתפללים שיבוא המפנה. ''היּוֹם יִפְנֶה, הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא וְיִפְנֶה, נָבוֹאָה שְׁעָרֶיךָ".

תפילת נעילה הסמוכה לקריאה בספר יונה, וכל התהליך שקדם לה בימי אלול, בראש השנה ובימי תשובה, הם אותות עבורנו כמו אנשי הספינה והסימנים האחרים שה' שלח ליונה. הם סוג של ממונים במובן של "וימן ה'" על כך שנאמין באפשרות של תשובה. זוהי תקווה שתהיה לנו תקווה. ראינו את כוחות הידידות והעשיה ואני מתפללת שנאמין שאלו יעמדו לנו בימים שעוד יבואו.

"פְּתַח לָנוּ שַׁעַר. בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר. כִּי פָנָה יוֹם"