אמנות על לוח הלב

שירה הראל, פרשת תצוה (תשפ"ד)

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד

שבת שלום

השיעור מוקדש לרפואה שלמה של כל פצועים בגוף ובנפש, לשיבתם המהירה של החטופים והירש פולין גולדברג ביניהם - בריאים ושלמים, ולעילוי נשמת כל ההרוגים במסע החיים שאנו נתונים בו.

___________________

וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כׇּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חׇכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי כח, ג

וְכׇל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' לה, י

וְכׇל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ לה, כה

יש קשר עמוק במקרא בין חכמה לאמנות, אצל בצלאל בן אורי (לא, ג ועוד), אצל חירם מצור (מלכים א' ז, יד) גם בהמשך במשלי, הקשר בין חכמה, תבונה ודעת.

רש''י כותב על בצלאל:

חכמה. מַה שֶּׁאָדָם שׁוֹמֵעַ מֵאֲחֵרִים וְלָמֵד.
תבונה. מֵבִין דָּבָר מִלִּבּוֹ מִתּוֹךְ דְּבָרִים שֶׁלָּמַד.
דעת. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

__________________________

אני מדריכת סדנאות יצירה. באנגלית – המינוח שמתאר את תחום העבודה שלי הוא ARTS&CRAFTS

אני מסתובבת בשכונות רבות – ובפרספקטיבה שלי אני יכולה לשים לב להבדלים בין השכונות - מקום בו הילדים נכונים אלי יצירה, משתעשעים עם החומרים ויוצרים בהם בחדווה. לעומת שכונות, שבהן הגישה אל החומרים היא מהוססת, לא טבעית. לפעמים האימהות מודות בפני - שאצלן - אין דברים כאלה, הילדים להוטים אחרי החומר, אבל אינם יודעים כיצד לעבוד איתו, ואז ההדרכה שלי יותר נדרשת.

הגישה אל החומר ואל היצירה, היא נושא ששמתי לב אליו כבר שנים רבות, מדוע לא היו הרבה אמנים יהודים משמעותיים לאורך רוב שנות ההיסטוריה, מדוע אמנות יהודית מקבלת אגף נפרד במוזיאון וכולו יודאיקה ושכיות חמדה משולחן השבת? גם את תמונות הרבנים ועסקני הקהילה - לרוב צוירו על ידי אמנים גויים, איך אין לנו רמברנדט יהודי?

במיוחד כאשר מתבוננים על פאר היצירה של המילה הכתובה, בספרות, שירה, פילוסופיה וכו'.

הפער גדל - כאשר חושבים על כך שכמחצית מספר שמות עוסקת ביצירה, בנייה, תפירה ומלאכת מחשבת של אמנות והדר לשם שמיים.

מתי איבדנו את הקשר אל החומר ואל היצירה? מתי אמנות הפכה רק לתעשייה? האם הפחד מעגל הזהב והאיסור "לא תעשו לכם כל פסל ומסכה" הוא שגורם לאוכלוסיות דתיות להימנע מהמגע בחומר ויצירה או שמא הריחוק מהארץ והגלות הוא האשם בכך?

הרש"ר הירש כותב על כך באגרות צפון:

בִּימֵי מַסְעֵי הַצְּלָב הַנּוֹרָאִים חָל שִׁנּוּי כַּבִּיר. רְדִיפוֹת הַנּוֹרָאוֹת, הַהַרְחָקָה מִתְּחוּמֵי חַיִּים שׁוֹנִים, שְׁלִילַת הָאֲוִיר לִנְשִׁימָה וְהַגְבָּלַת חֹפֶשׁ הַתְּנוּעָה - פָּגְעוּ פְּגִיעָה קָשָׁה לֹא רַק בַּכֹּחוֹת הַחַיִּים אֶלָּא גַּם בְּכֹחוֹ הַדָּתִי שֶׁל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, וְהֶחֱלִישׁוּהוּ.
הַדָּת הַיִּשְׂרְאֵלִית אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִצְטַמְצֵם בִּגְבוּלוֹת הַפֻּלְחָן הַדָּתִי שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּלְבַד. הַיַּהֲדוּת שָׁאֲפָה, בְּהֶכְרֵחַ, לְהַקִּיף אֶת כָּל תְּחוּמֵי הַחַיִּים וּלְהִשְׁתַּלֵּט עֲלֵיהֶם שִׁלְטוֹן גָּמוּר. הַחַקְלָאוּת, הַיְחָסִים הַהֲדָדִיִּים שֶׁבַּחֶבְרָה וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂי הַיְצִירָה, בָּאָמָּנוּת, בַּמַּדָּע וּבַפּוֹלִיטִיקָה – כֻּלָּם צְרִיכִים לִהְיוֹת קְבוּעִים בְּחוֹתָם הַדָּת וּמִצְוָתָם בְּכָךְ…

_______________

בשנות ה90 של המאה 19 נפגש בוריס ש"ץ עם הרצל כבר והציג לפניו חלום על מרכז אמנות יהודי בארץ ישראל, מלכתחילה חלם להקים בית מלאכה ליצירות אשר שניתן להתפרנס מהן: שטיחים, פיסול, אמנות שתביא תעסוקה ליושבי הארץ, ברמה גבוהה המסוגלת להתחרות ובאיכות התוצרת האירופאית.

אבל יומרותיו של ש"ץ היו גבוהות יותר מהקמת עוד בית מלאכה להכנת מזכרות מארץ הקודש, הוא ביקש ש"בצלאל" ייעשה לא פחות ממרכז רוחני לעם היהודי ולחממת תרבות ואמנות מהמדרגה הראשונה, ''לסביבה חזותית שתהיה השראה להיווצרותו של אדם חדש, יהודי חדש - עברי בן הארץ, שחייו מנוהלים בהשפעת תכנים יהודיים ובהקשר של יופי והרמוניה".

גם הרב קוק ראה קשר הדוק בין תחיית האומה לתחיית האמנות והיצירה:

"אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְנַעֶרֶת". הַהִתְעוֹרְרוּת הִיא אָמְנָם אִטִּית, אִטִּית מְאֹד, עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל, וּבְהַפְסָקוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הִיא מִתְנַעֶרֶת, נִצָּנֵי הַתְּחִיָּה נִשְׁקָפִים לְמִי שֶׁחָפֵץ לְהִסְתַּכֵּל יָפֶה. אֶחָד מִסִּימָנֵי הַתְּחִיָּה הַמֻּבְהָקִים הִיא הַפְּעֻלָּה הַנִּכְבָּדָה הָעוֹמֶדֶת לָצֵאת מֵאֲגֻדָּתְכֶם הַנִּכְבָּדָה: "תְּחִיַּת הָאָמָּנוּת וְהַיֹּפִי הָעִבְרִי בְּא"י – ארץ ישראל".

כך כתב הרב קוק לש"ץ באגרת לכבוד יסוד בצלאל.

ועדיין במשך שנים רבות הפחד מפני היצירה מנע מכל הרבה אנשים להגשים את יעודם.

בשנת 1935, נקלעה נפשה של זלדה בת ה-21 למדבר צחיח, היא חשה שחייה חולפים לריק, ללא משמעות וללא חדוות יצירה. זלדה ידעה שיש בה כשרון יוצא דופן לציור ולכתיבה מכיוון שמכריה ומוריה בתיכון תמכו בה ועודדו אותה. אלא שאמה של זלדה, כאישה חרדית ומתוך דאגה לבתה, לא עודדה את זלדה לצייר או לכתוב.

תְּנִינִי, אִמִּי, תְּנִינִי לְשַׂחֵק בְּחַיַּי, תַּנִּינִי לִשְׁתֹּל אֶת עַצְמִי בְּאַדְמָתִי, בֵּין בְּנֵי הַגֶּזַע שֶׁלִּי, אַדִּירֵי הַחֹפֶשׁ וְהַחֲלוֹם. תְּנִינִי לִרְאוֹת אֶת הַמָּוֶת בַּשָּׂדֶה, חֲזָקָה כְּבַרְזֶל וּמְבֻשֶּׂמֶת. אֵינֵךְ רוֹאָה שֶׁפֹּה אֲנִי נוֹבֶלֶת - שֶׁמֵּחֲלוֹמוֹת הָאֹשֶׁר שֶׁלָּךְ כּוֹמְשִׁים חַיַּי.

אמי חלמה ללמוד במרים - בית ספר גבוה לתפירה בשנות נעוריה, הוריה סרבו ועל מנת לסכל מחשבות אלה היא חותנה במהרה, היא הלכה ללמוד הנהלת חשבונות.

אני לא העזתי לחלום על לימודי בצלאל – במקום זה פניתי למכללה טכנולוגית - ללמידת מקצוע.

הפחד מפני החומר – גורם לקרע גדול, כי הוא מנתק אותנו מהלב.

אבל אמנות היא מחברת - כל יצירת אמנות היא בחיבור בין מה שאני מרגישה לבין מה שהאמן עושה,

לחבר בין עולם פנימי שלי לעולם פנימי של השני - חיבור של מושגים פנימיים, של היכולת לבטא רגשות. אמנות מוציאה את הבדידות של אדם.

אמנות מייצרת גשר.

אבני החושן הן חיבור, לכל שבט יש קצוות פרומים, כל שבט נושא בתוכו את האתגר משל עצמו אבל כולם מונחים על לוח הלב של הכהן הגדול.

______________________

אחרי ארועי ה7/10 הארץ נדמה…

קול הבכי והצער עטף את כולנו, אבלים וחסרי מנוח, כל אחד חיפש דרכים לתת ולעשות למען הזולת: החיים והמתים, הפצועים והשבויים החיילים והילדים - כל אחד כפי יכולתו.

עמית טריינן, ראש תחום איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מספר שהיה עטוף תדהמה, עצב, וכעס אל מול הטרגדיה. כבן קיבוץ בית ניר שבדרום, המחשבה שמכל היופי של העוטף, מה שיזכרו זה את הבתים השרופים – לא נתנה לו מנוח, ותוך חמישה ימים יצא לפועל פרויקט "זכרון עוטף".

מיזם איור המבקש להנציח את יופיו של חבל הארץ עוטף עזה לפני האסון הנורא, במטרה לגייס תרומות למען תושבי ותושבות העוטף שנפגעו מהאסון.

פרויקט זה, מחבר בסופו של דבר הוא המהות של האמנות - חיבור על לוח ליבנו.

חיבור של לבבות.

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד כח, כט