שבת קהילה – משובצים יחד, לזיכרון לפני ה' תמיד

מיטל בלומנטל גורדון, פרשת תצוה - זכור (תשפ"ה)

שבת קהילה - משובצים יחד, לזיכרון לפני ה' תמיד

כל שבט מופיע בנפרד, על אבן שונה בצבע שונה, אך עדיין כולם משובצים יחד, בזהב, מחוברים לכדי חושן אחד יפהפה המהווה את האורים והתומים של העם, ונמצא על לב אהרן "בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ה' תמיד".

שבת שלום,  

השבת בפרשת תצווה, אנחנו גם מצווים על קריאת פרשת זכור.

אני רוצה לפתוח בזיכרון אישי. מחר זה יום הזיכרון של סבתי חנה בלומנטל, סבתוש, ששירה חנה המתוקה שלנו קרויה על שמה.

סבתא היתה אישה חכמה, אצילית, ויפה, שעברה את תלאות השואה ועלתה לארץ מתוך ציונות ואהבת העם והארץ. היא היתה אשת ספר שתמיד המשיכה ללמוד ולהתפתח, על משקל מה שנאמר בפרשתנו – אישה "חכמת לב" שעסקה בעשייה ותרומה לחברה עד ערוב ימיה.

אני מנסה ללמוד מסבתא שלי את היכולת לראות את היופי בעולם גם בתקופות קשות, דמותה עומדת לנגד ליבי תמיד כאישה שהיא השראה עבורי ללמידה, ועשייה והכל מתוך חן ונעם הליכות.

אין לי ספק שסבתא שם במרומים מאושרת שאני הצטרפתי לקהילה זו, שמממשת את ערכיה דבר יום ביומו.

ולזיכרון הקולקטיבי...

וואו כמה זכרונות...

אנחנו זוכרים את אשר עשה לנו עמלק, אז, והיום...

זוכרים את החורבן, הכאב והאובדן, זוכרים את אהובנו שכבר אינם, את הירש ויובל, את החיילים והאזרחים שמסרו נפשם, ואת החטופים  שעדיין שם ואנחנו מתפללים בכל לבנו לשובם..

אנחנו מוצפים זכרונות כואבים, אבל, גם, זכרונות של גבורה, של אהבת אדם, של נתינה ללא גבול, של אחדות ועשייה מעוררת השראה, של קהילה, של ביחד, של כוח ואמונה.

מתוך מערבולת הזכרונות נגשתי לקרוא את הפרשה שלנו והחלטתי גם בה להתמקד בזיכרון.

המילה זיכרון מופיעה 3 פעמים בפרשה:

פעמיים בהקשר של האפוד:

וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן שמות כח, יב

ופעם בהקשר של החושן: 

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד שמות כח, כט

האם האפוד והחושן הם כאמור "זיכרון לבני ישראל"? או "זכרון לפני ה'"? או בכלל זכרון לכהן גדול שנושא את האפוד והחושן? ומה בדיוק הם אמורים להזכיר?

הפרשנים חלוקים בשאלות אלו:

הרלב"ג רואה בחושן ובאפוד זכרון עבור הכהן הגדול עצמו:

אבני זכרון לבני ישראל. רוצה לומר שהאבנים ההם תהיינה סבה שיזכור אהרן תמיד במחשבו בני ישראל ותשוטט בהם מחשבתו והנה בזה תועלת להגעת הנבואה (רלב"ג ביאור המלות שמות כח, יב).

לעומת זאת, לפי הפשט, המילים "לזכרון לפני ה'", מכוונים לקב"ה עצמו:

כך למשל רש"י מפרש :"לזכרן. שֶׁיְּהֵא רוֹאֶה הַקָּבָּ"ה אֶת הַשְּׁבָטִים כְּתוּבִים לְפָנָיו וְיִזְכֹּר צִדְקָתָם" רש"י שמות כח, יב

באופן דומה ספורנו אומר: "לזכרון לפני ה' תמיד. שיזכור ה' זכותם ויפקוד את בניהם לשלום בזכותם" (ספורנו שמות כח, כט).

למעשה שמות העם מעוררים בא-ל זכרונות של זכויות העם ובכך ירצה ה' לברכם בשלום…

המלב"ים (כח, יב) גם אומר שהשמות באים להזכיר לקב"ה את העם, אבל כאן, הוא לא מדבר על זכויות באופן כללי, אלא על זיכרון של זכות ספציפית:

ושמת את שתי האבנים… אבני זכרון לבני ישראל, ר"ל שזה יורה על אחדות ישראל, שהגם שהם חלוקים לכמה שבטים ויש שבטים הפונים לימין… ויש הפונים לשמאל, בכל זאת הם מתאחדים על כתפות אפוד אחד המחברת… להזכיר למעלה שמות השבטים שכולם מתאחדים ליחד ה' ביחוד שלם…

הזכות שאנחנו מנסים להזכיר לקב"ה היא היכולת שלנו להתאחד, ששה שבטים מימין וששה שבטים משמאל אבל כולנו על אפוד אחד. 

החוויה נעשית משמעותית עוד יותר בחושן, ששם כל שבט מופיע בנפרד, על אבן שונה בצבע שונה, אך עדיין כולם משובצים יחד, בזהב, מחוברים לכדי חושן אחד יפהפה המהווה את האורים והתומים של העם, ונמצא על לב אהרן "בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ה' תמיד". 

הזכרון הזה, של קבוצת אבנים המאוחדת יחדיו הזכירה לי זכרון מיוחד מהחודשים הראשונים של המלחמה בקהילה שלנו.

מידי שבת בשבתו הקהילה הנפלאה הזו דאגה לפנק אותנו, משפחות החיילים המרובות  בקהילה, עם עוגה ופתק יפה ומרגש.

ערב שבת, כבר ימים רבים שאין לי מושג מה קורה עם יונתן שבעזה, מנסה להגיע מהר הביתה עם הילדים כדי להתארגן לשבת, ופתאום ליד הדלת אני רואה עוגה טעימה עם הברכה הבאה. ממש בכיתי מהתרגשות.

שמרתי את הברכה הזו ותליתי אותה על המקרר שלנו, כי היא כל כך רגשה אותי ונתנה לי כל כך הרבה כוח. אין לכם מושג כמה.

ברשותכם, אקריא לכם:

ואכן, איזו זכות זו להיות חלק מקהילה כל כך מיוחדת, קהילה שהיא חבורה ומשפחה, קהילה שהיא בחינת כיפת אבנים יקרות, מצבעים שונים ומסוגים שונים, עם דעות שונות אבל מאוחדת בלב של זהב, עם עשייה ללא גבול למען האחר, למען העם, המדינה ולמען אחדות ועשיית טוב בעולמנו.

קהילה שקבוצת הווטסאפ שלה הפכה לאורים ותומים של כולנו, בה לכל בקשה יש מענה, ולכל שאלה יש תשובה תוך שניה. והכל עם כל כך הרבה חן, וחכמת לב.

אין לי מילים להודות על הזכות האדירה שנפלה בחלקי להיות חלק מהקהילה המיוחדת הזו, להתפלל בה, ללמוד מהאנשים הנפלאים שבה ולקבל השראה יומיומית של מה זה לעסוק בצרכי ציבור באמונה. 

אני רוצה לקוות שכל הזכרונות היפים האלו, יחד עם זכרם של בני הקהילה הגיבורים והאהובים שלנו, יהיו בליבנו תמיד, יתנו לנו כוחות להמשיך ולפעול, כיחידים וכקהילה, ויעלו לזכרון לפני ה' תמיד, כפי שאמר הספורנו:

שיזכור ה' זכותם ויפקוד את בניהם לשלום בזכותם.

אמן.