תולדות · תשפ"ה

יעקב ועשיו במבט אחר

שיתוף
וואטסאפ מייל
הורדת המקור (Word)המקור
למה המקרא ועולם המדרש והפרשנות צבעו בצבעים כה שליליים דווקא את עשיו? מדוע שפטו אותו בצורה כה מחמירה? האם אין פה עוול הסטורי שאינו עולה בקנה אחד עם הדברים כפשוטם?

בקצרה

דמותו של עשיו ודרכי ההתמודדות הרגשיות והמעשיות שלו עם האפליה שחווה ועם הקונפליקט עם יעקב

פרשת תולדות, הודיה כהנא אריאל, (תשפ"ה)

למה המקרא ועולם המדרש והפרשנות צבעו בצבעים כה שליליים דווקא את עשיו? מדוע שפטו אותו בצורה כה מחמירה? האם אין פה עוול הסטורי שאינו עולה בקנה אחד עם הדברים כפשוטם?

בואו נתבונן רגע בעשיו האיש כפי שהוא מתואר לנו בפרשה.

עשיו נולד אדמוני ושעיר לאב בן שישים ואם צעירה. הוא מתואר כאיש שדה וציד שאינו מחשיב את עניין הבכורה ולכן מוכר אותה. בגיל ארבעים, כמו אביו, הוא מתחתן עם שתי נשים. ההורים שלו אינם שבעי רצון מהבחירה. עשיו נמצא בקשר עם אבא שלו, ויוצא לציד לבקשתו. אחרי שמתגלה התרמית הגדולה של אימו ואחיו התאום סביב גניבת הברכות הוא צועק צעקה גדולה ומרה, הוא בוכה,(אולי הבכי הראשון בתורה?) ומשכנע את אביו לברך גם אותו. בעקבות האירוע הוא חש שנאה כלפי יעקב ורוצה להרוג אותו. בסוף הפרשה עשיו מתחתן עם אישה נוספת, שאינה מבנות כנען, אולי בניסיון לרצות את הוריו.

אם ננסה לאפיין את התכונות ה"עשוויות" אפשר לומר שעשיו הוא אדם מעשי, כיבוד הורים הוא ערך משמעותי מבחינתו (הוא לא רק מתגייס למלא את בקשת יצחק לציד והכנת אוכל אלא גם מטפל בקבורה שלו לאחר פטירתו). עשיו מחובר לעולם הפיזי אבל גם לרגשות שלו. הוא נעלב, בוכה, כועס, מחפש נקמה אבל גם סולח. הוא זה שיוזם מפגש פיוס עם יעקב בהמשך.

התכונות ה"יעקביות" כפי שמצטיירות מהדמות המקראית של יעקב הפוכות בתכלית: תחרותיות, תחכום, תכנון לטווח ארוך. יעקב הוא סוחר חשדן, מתומרן ע"י אמו, מתחזה, מתחבל תחבולות, שיקולים של הוגנות או מוסר משניים בעיניו. התנ"ך מכנה אותו תם. הזהו תם?

למה המקרא ועולם המדרש והפרשנות צבעו בצבעים כה שליליים דווקא את עשיו? מדוע שפטו אותו בצורה כה מחמירה? האם אין פה עוול הסטורי שאינו עולה בקנה אחד עם הדברים כפשוטם?

הייתי רוצה שנתבונן בפרשה דרך תיאור חלוקת המשאבים, שחלק מהם מוחשיים - אדמה ומים וחלקם מופשטים - ברכה ובכורה.

כשמסתכלים דרך הזווית הזאת אי אפשר שלא להתפעל מדרך החשיבה היצירתית של עשיו.

המשאב הראשון הוא מופשט. הבכורה, שמשמעה מעמד וירושה. כאן ברור לשני הצדדים שיש במשפחה בכור אחד. למרות שמדובר בעצם בתאומים שנולדו ממש יחד. והמעמד 'בכור' נקנה ברגעים ספורים בלבד.

אבל בואו נסתכל על הברכה. הברכה כמשאב. התורה חושבת על הברכה כמשחק סכום אפס, כמשאב מוגבל, שיכול להינתן רק לאחד מהבנים. עשיו, ברגע הקשה שבו הוא מגלה שאימו ואחיו הערימו עליו, מצליח לחשוב תחת סערת הרגשות ולערער על הנחת היסוד הזאת. למה אי אפשר בעצם להרחיב את הברכה? מה הבעיה לברך ברכה נוספת, אחרת? מה עם ברכה הנושאת תכנים אחרים, "הברכה אחת היא לך אבי? ברכני גם אני אבי".

עשיו יוזם ומתעקש על הרחבת הברכה. אולי בהשראת אביו יצחק, שבסיפור המריבה על הבארות עם רועי גרר והמאבק על המים בוחר להמשיך ולחפור בארות נוספות, להימנע מעימות ולא להילחם על הבארות השנויות במחלוקת.

"ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות". יצחק מרחיב את נקודת המבט, יוזם בריתות, ופותח ערוץ דפלומטי. הוא מרחיב את המשאב במקום להילחם עליו.

בהמשך הסיפור, בעוד עשרה פרקים, מתעורר מתח בין יעקב ועשיו סביב אדמה. ועשיו, שוב עשיו, יוזם פתרון, מתרחק ונודד לשעיר "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי היה רכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם".

אם כן, ראינו שעשיו מוביל גישה של פתרון בעיות בעזרת הרחבה של המשאבים ולא דרך מלחמה עליהם. כך עם הברכה כך עם האדמה בסיפור מכירת הבכורה, הוא קשוב לסדר העדיפויות האישי שלו ופועל לפיו.

כמה טראגית ההורות של יצחק ורבקה. שהעדיפו בן מסוים, דחו את האחר והתייחסו גם לאהבה ההורית כמו אל משאב מוגבל. התפיסה הזאת והיישום הקשה שלה עומדות אולי בלב הקונפליקט הקשה שבין האחים.

אני רוצה לסיים עם השיר עשיו שכתבה יהודית כפרי:

וְרִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב,
כָּתוּב.
וְרִבְקָה אָמְרָה לְיַעֲקֹב בְּנָהּ,
כָּתוּב.
וּמָה עֵשָׂו?
לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹמַעַת
אֶת הַצְּעָקָה הַהִיא הַגְּדוֹלָה וְהַמָּרָה עַד מְאֹד
עוֹלָה מִכָּל קַצְוֵי הַשָּׂדֶה
שֶׁשָּׁם הוּא רָץ בְּעִקְבֵי הַצְּבָאִים
כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ.
טַל הַשָּׁמַיִם יוֹרֵד עַל רֹאשׁוֹ
רְסִיסֵי לַיְלָה,
וְלִבּוֹ מָלֵא מַשְׂטֵמָה
וְהוּא מְבַקֵּשׁ לַהֲרֹוג.
אַחַר כָּךְ יֹאהַב נָשִׁים
לְאַט־ לְאַט דְּבַר מָה יַגְלִיד בְּתוֹךְ נַפְשׁו,ֹ
יִרְפָּא.
מִקֵּץ הַרְבֵּה שָׁנִים
וְאַהֲבָה רַבָּה
אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ
יוֹצֵא לִקְרַאת אָחִיו.
יֵשׁ לִי רָב, אָחִי, הוּא אוֹמֵר
וּבוֹכֶה
וְכָל הָעוֹלָם
בּוֹכֶה אִתּוֹ.

עשיו היה ונשאר הדמות המשנית בסיפור. האם ייתכן שקריאה אחרת תאיר אותו באור חדש?

האם נוכל אנחנו, בני יעקב, לאמץ משהו מנקודת המבט היצירתית שלו כשאנחנו מתמודדים עם חלוקת משאבים וקונפליקטים סבוכים?

האם נשכיל להרחיב את הפרספקטיבה, להניח בצד מושגים מוחלטים של נצחון ותבוסה מוחצת, ונצליח לחפש הרחבה והגדלה של המשאבים במקום מלחמה עליהם?