יש על מה להודות והעבודה עוד רבה

אשרת שהם, יום הזיכרון ויום העצמאות (תשע"ט)

האם אנו פועלים די לעשיית צדק? למשפט ? האם אנו התקווה הגדולה לכל הנאבקים לחירות ושיוויון? יש הרבה על מה להודות, ובטוח שעוד ארוכה הדרך.

בראשית צעדי המדינה היתה תוהו ובוהו הגבולות היו פרוצים לרווחה והסכנה מרחפת על פני ישוב בודד ומבודד. השלטון הזר התמוטט ויחד איתו האויב זמם לערער את הסדר בארץ… לזרוע מהומה ומבוכה יאוש ודיכאון... והנה ירדה רוח ממרומים חיזקה את לבבות היושבים בציון עודדה את מנהיגי העם לעשות קפיצת נחשון לתוך ים סוער ועל פני התהום האפל להדליק את השחר הגדול ומתוך התוהו לבנות את מגדל האור מגדל החירות.

כך פתח סבי את ספרו "הכנסת" שיצא לאור בשנת תש"י .

סבי, אשר צידון ז"ל, אשר אני קרויה על שמו, שימש כסגן מזכיר מועצת העם ואחר כך סגן מזכיר הכנסת בעשרים שנותיה הראשונות.

סבי אשר איבד את כל משפחתו בבורות ההריגה בלומאז' בפולין, בעודו כאן בתל אביב, שנשא עמו כל יום בבכי, את האשמה על כך שלא דאג בזמן לסרטיפיקטים לבני משפחתו אף שפעל לעלית צעירים רבים ממזרח אירופה, לא שכח לרגע אחד בחייו את האלטרנטיבה לאין מדינה. לאין עצמאות.

מעלעול בספריו, אשר עיצבו הלכה למעשה את הדמוקרטיה הישראלית ואת יסודות השלטון בה, ניכרת התפעמות והתרגשות מעצם הקמת המדינה מעיצוב מוסדותיה, מהנס העצום שארע לנו, מהבלתי יאומן שארע בחייו - מגיא ההריגה למגדל החירות, ומכובד האחריות, מעצמת השליחות לעשות למען המדינה והיושבים בה יום יום.

שליחות פשוטה כמשמעה. לשרת את תושבי מדינת ישראל, לעצב את דרכה כמדינה, להתמודד עם אתגר קיבוץ הגלויות האדיר של אותן שנים, והשנים שיבואו, הנהגת כל יושבי הארץ, בצדקה ובמשפט, בשיוויון בחמלה ובאנושיות מתוך אמון ואמונה, אמון ביושרה ואמונה במדינה ומוסדותיה.

שליחות שאף אני נושאת כל יום בעבודתי…

נכון, מצאתי בספריו גם ריאל פוליטיק והבנה מציאותית של האופן שבו מתנהלים נבחרים, במדינה ככל המדינות… והזהירות הנדרשת, למדתי שאפילו הכנסת הראשונה לא השלימה את ימיה... אות לבאות, וכמה שהוא צדק...

ברגע הזה בתולדות עמנו ניתן שבח והודיה לאלוקי ישראל שבחסדו זכינו לראות בגאולה לאחר דורות של סבל וייסורים. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. יום גדול היום הזה בחיינו, ואל יחשב הדבר ליהירות יתירה אם נאמר כי יום גדול הוא גם בחיי העולם. בשורת עידוד ותקווה גדולה יוצאת בשעה זו מן הבית הזה, מעיר הקודש הזו לכל הנרדפים והמדוכאים בעולם כולו הנאבקים על חירות ושיוויון. יש שכר למלחמת מצווה, אם אנחנו העם הדווי והסחוב, המדולדל והנדכא, זכינו למעמד זה, יש תקווה לאחריתם של כל הנושאים נפשם לדין צדק.

דברים אלו נאמרו על ידי הנשיא חיים ויצמן, ביום חנוכת הכנסת, ט"ו בשבט תש"ט, וסבי בחר לצטט אותם בספרו "בית הנבחרים".

מה היה אומר סבא אשר לו היה מבקר היום כאן בארץ?

האם אנו עושים די לעמוד בערכים הנשגבים, בציפיות, באמונה ?

האם אנו פועלים די לעשיית צדק? למשפט? האם אנו התקווה הגדולה לכל הנאבקים לחירות ושיוויון?

יש הרבה על מה להודות, ובטוח שעוד ארוכה הדרך.

כשאני מדברת היום, כאן בקהילה שלנו אני רואה עשרות אנשים שעושים יום יום למען המדינה, למען יושביה למען חברה צודקת וטובה יותר.

אני רואה את הנוער שלנו שמתנדב ומתגייס מתוך תחושה ורצון לתרום ולעשות למען החברה והמדינה,

וברחבי הארץ אלפים אלפים של נשים ואנשים ובני ובנות נוער שעושים למען צדק, וצדקה ושוויון,

שפועלים מתוך אמון ויושרה ואמונה,

שרואים במדינה את מגדל החירות והאור ומבקשים להגדיל את האור. שמאמינים בנס הגדול שקרה לנו וקורה לנו יום יום בקיומנו כאן, ובמחוייבות האדירה הנובעת מכך.

שפועלים מתוך תחושת שליחות יום יומית לעשייה למען המדינה למען ערכיה ולמען יושביה.

כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות (ישעיהו נו, ב)