קבלת החלטות בעולם אפור: בר מצווה לשמואל הרצברג

ירדן הרצברג, פרשת כי-תצא (תשע"ח)

בעולם הפתוח אין מאה אחוז, ותצטרך לשקול נתונים משתנים ומורכבים על מנת לקבל את ההחלטה הנכונה באותה עת. לעולם לא תדע עד הסוף אם ההחלטה שקיבלת היתה ההחלטה הנכונה.

לפני שאתחיל - אני ואשתי אן שמחים ומתרגשים להיות כאן עמכם. אני חייב תודה גדולה לשמואל, בזכותו אמא הגיעה לבית הכנסת, וכן, בשמועות נכונות, אני נשוי.

בפתח דברי אני רוצה להזכיר את אבי, שמואל בן ישראל, שפספס את לידתו של שמואל שלנו בחודשיים, ושמואל נקרא על שמו.

שמואל היקר,

אנחנו מרבים לשוחח כמה וכמה פעמים ביום. אני מדבר עליך עם החבר'ה, מעדכן אותם בכל מעשיך, אם זה בבית הספר, בתנועת הנוער, בחוגים - בקיצור בכל. אבל כמעט שאינני זוכר שדיברתי אליך, עליך - בפני קהל. אני מתרגש, אבל אל דאגה, הבטחתי לך שזה יהיה קצר, ושנינו יודעים שאנשים צמאים ורעבים לוויסקי ולקוגל שמחכים בחוץ.

שמואל, אתה נולדת בדיוק היום, י"ד אלול, לפני 13 שנים, ומאז אין בבית רגע דל. אתה בן אדם מפתיע, ורוב הזמן אין לנו מושג מה הולך לצאת מפיך. יש לך כל כך הרבה תחומי עניין שקשה מאוד לעקוב אחריהם, ואחריך. מאז שהיית קטן התעניינת בעולמות של מסחר וספורט. בכיתה א' התחלת להתעניין במטבע חוץ והיית חוזר מבית הספר, בודק מה השער, וסוחר איתי בדולרים אמריקאיים, קנדיים, ואירו. גם בכיתה א', נקראתי לפגישה דחופה עם המורה שרה אחרי שהיא תפסה אותך מתגנב מבית הספר למכולת, קונה ממתקים עם כסף שהרווחת, כנראה מעסקאות מטבע חוץ, ומכרת לחבר'ה, ברווח כמובן! מהאירוע הזה הבנתי שני דברים: דבר ראשון, כנראה המורה שרה קיבוצניקית, ודבר שני ואפילו יותר חשוב, אן ואני כנראה לא נצטרך לדאוג לעצמנו בעת זקנה.

לאט לאט עזבת את עולם מטבע החוץ לטובת עולם הספורט. התחלת בכדורגל וגו'דו וכרגע אתה נמצא בכדורסל, ובעיקר בגולף ובפוטובל, שני חוגי ספורט שאני השארתי מאחור כשעליתי מארצות הברית ואתה גילית פתאום, והבאת אותם ארצה ביבוא אישי.

אתה ילד של זרימה. לפני שלוש שנים, אמא ואני, האמת רק אמא, סחבה אותנו לארה"ב לשנת שבתון. עברנו מאבו תור, לברוקליין, לניוטון, חזרה ארצה לבקעה, וסוף סוף חזרה הביתה. בכל מקום הסתגלת במהירות. יש לך יכולת מופלאה להתחבר בקלות לאנשים חדשים, גם בגילך, וגם הרבה מעבר. ובשנים האחרונות אני ואמא שמים לב להתבגרות שלך. זה הגיע בדיוק בזמן. הרצינות בה אתה מתייחס לעיסוקים שלך, העצמאות בהתנהלות היומיומית, ולאחרונה ההתייחסות ללימודי הקריאה לבר מצווה, וכולנו הבוקר התרשמנו כך.

ומה לגביי הפרשה? אילו מסרים הייתי רוצה שתיקח מפרשה כל כך עשירה. מה חסר בפרשה? יש דיני מלחמה, משפחה, ומסחר. נושאים של זיכרון, רגשות, חופש וחירות. נושאים רבים הרלוונטים מאוד לחיינו היומיומיים.

לגביי דיני מלחמה - הייתי יכול לדרוש על הפסוק הראשון "כי תצא למלחמה על אויביך", אבל אני חושש שזה יכול להעלות את הנושא של מילואים, שלגביו אתה כבר כמה שנים זורק לי איזו אמירה מדי פעם - אבא אתה זקן, ואני מצטט "אתה בסך הכל ג'ובניק", ואני, לא כמוך, קצת רגיש לביקורת, אז החלטתי לוותר על נושא זה.

ומה לגבי משפחה? "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (כא, יח), אנחנו יודעים מחז"ל שהתנאים שצריכים להתקיים עבור סוגיה זו כמעט בלתי אפשריים, ואתה כל כך רחוק ממילא מזה, שאין פה על מה לדבר.

אז אילו מסרים כן הייתי רוצה שתקח מהפרשה? אתה יודע משיחותינו הרבות שאני תמיד טוען שבחיים אין כמעט שחור ולבן. החיים, לפי אבא, אפורים, ולא, אני לא מתכוון לא ללונדון, ובטח לא לבוסטון בחורף. אפור במובן של מלא אפשרויות וכיוונים כמו אוקינוס, שלפעמים, לא ברור לאן פניך מועדות. כך גם בעולם הגדול, אתה תצטרך לקבל החלטות לא בוואקום, שהכל סטרילי מסביבך, ובאווירה בלתי מושפעת מגורמים חיצוניים. בעולם הפתוח אין מאה אחוז, ותצטרך לשקול נתונים משתנים ומורכבים על מנת לקבל את ההחלטה הנכונה באותה עת. לעולם לא תדע עד הסוף אם ההחלטה שקיבלת היתה ההחלטה הנכונה.

אך מה שחשוב היא השאלה שנשאלת בסופו של דבר. האם, באותה העת, על בסיס הנתונים שהיו לך, ועל בסיס התחושות שליוו אותך קיבלת את ההחלטה הנכונה? התהליך והדרך הם הדברים החשובים, לאו דווקא התוצאה הסופית.

ואציג דוגמא אחת מהפרשה שרלוונטית לנושא, אליך ואלינו:

פרק כ"ב פסוק ד'- "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם, הקם תקים עמו".

רב יואל בן נון מביא מקורות מהרמב"ם ומהשולחן ערוך לגבי בעלי חיים ומשווה את זה לתקופה המודרנית ומחליף את החמור או השור במכונית. ומכאן דן השאלות בעת המודרנית.

האם יש חובה לעזור למישהו תקוע בכביש? כן ולא. יש לרכב בכביש בודד פנצ'ר/ תקר והוא עמוס ציוד. חובה לעזור לבעל הרכב לפרוק את הציוד על מנת לתקן את הפנצ'ר. האם יש חובה לעזור להעמיס חזרה את המטען? והרב יואל עונה כי לאו דווקא, אבל אם מעמיסים, רשאים לדרוש תשלום.

אבל הנהג שעוזר ממהר לעבודה שלו. הוא כבר מאחר, הוא עובד על איזה פרויקט בעולם ההייטק, וה Opportunity cost שלו מאוד גבוה, הרבה יותר גבוה מהכמה גרושים שהוא היה מקבל אם היה נשאר לעזור להעמיס את הציוד בחזרה.

ומה לגבי החובה המוסרית לסייע? להשאיר מישהו לבד, בכביש בודד? יש דילמה מה לעשות. חזרנו לעולם האפור ולריבוי האפשרויות, שאבא כל כך אוהב.

אבל למרות ריבוי האפשרויות והדילמות שלא יפתרו בקלות- התורה, התורה שבעל פה, והריטואלים היומיומיים (שאת חלקם אתה מתחיל לקיים בימים אלו) מהווים עבורי, עבורנו ועבורך, מצפן, כיוון. בשבילי, התורה, הקהילה, המצוות היומיומיות, כמו מצוות הנחת התפילין, הם עוגן, משענת וקריאת כיוון בעולם של אפשרויות אין סופיות וריבוי זהויות כמו שלנו (הכללי, האישי, והמשפחתי).

שמואל, אתה ילד נבון, חזק, והכי חשוב, אמפתי. ילד סקרן, המרבה לשאול אותי ואת אמא שאלות קשות, ומעלה סוגיות מסובכות שלפעמים, אין לנו מענה להם. כמו כולנו גם אתה תצטרך עם השנים לחזור למקורות שהם כל כך חשובים לנו, על מנת לעזור לעצמך לענות על השאלות, ולהתחיל לקבל החלטות לבד. והאירוע הזה הוא ציון משמעותי בדרך הזאת...

אמא ואני בטוחים שתגיע רחוק בכל כיוון שתבחר. אנחנו גאים בך, ועוד יותר חשוב, מאוד מאוד אוהבים אותך.

שבת שלום.