לא לריב, אחים ושותפים

איילת הס, פרשת וארא (תשע"ו)

למרות הכל, אהרון ומשה אחים ושותפים

קלידוסקאופ, מיקרוקוסמוס מתחלף צבעוני, מרתק ואינסופי... אהרון ומשה, דיאדת האחים הפותחת את ספר שמות...אחים, מהאנשים הסובבים אותנו, הם המלווים את חיינו לאורך שנים רבות יותר מהורינו, ילדינו ובני זוגינו.

בואו וניקח לרגע קלידוסקאופ. מישקף עם חרוזים צבעוניים ומחיצות ממראות שבתוכו משתקף מיקרוקוסמוס מתחלף צבעוני, מרתק ואינסופי. ונתבונן...

אני רואה את אהרון ומשה, דיאדת האחים הפותחת את ספר שמות (למרות שיויוניות האכסניה, לא אתייחס למרים, שהדיאדה שלה עם משה מרתקת לא פחות, האחות (ואולי הילדה ההורית) שדחפה ללידתו, השקיפה/ שמרה, ומסרה/הרחיקה אותו לגדול בידי בת פרעה (כבר שמענו על אחיות גדולות המבקשות שאחיהן הקטן יוחזר לבית החולים/יגדל בבית אחר. יתכן שלא רק הצלה, שליחות והשגחה היו כאן).

אחים, מהאנשים הסובבים אותנו, הם המלווים את חיינו לאורך שנים רבות יותר מהורינו, ילדינו ובני זוגינו.

איתם אנחנו מתרגלים מריבות, פתרון בעיות, קונפליקטים, הימנעות מקונפליקטים, נאמנות, אהבה, ביטחון באחרים, שמירת סודות. כל הדברים החשובים כילדים במגרש המשחקים וגם כמבוגרים במקומות העבודה ובמשפחות שלנו. נלמדים קודם כל בבית עם האחים.

וכאן עוברת בי המחשבה, ומשה ואהרון שלא גדלו בבית אחד, ולא התנסו בחיכוך היומיומי ובקרבת החיים המולידה אינטימיות, קרבה, תחרותיות וריחוק?

אולי אם לא הקילומטרז' המשותף, אז גנטיקה:

  

גנטיקה:

במחקר מתמשך של אוניברסיטת מינסוטה בנושא תאומים. התבוננו בסיפור בלתי נתפס של תאומים זהים שהופרדו בלידתם וגודלו על ידי שני זוגות הורים נפרדים. שני הזוגות נתנו לבנים את השם ג'ים, בבגרותם שניהם עישנו אותו מותג סיגריות, שתו אותה בירה, נהגו באותו סוג מכונית ושנאו בייסבול. הם נישאו לנשים עם אותו שם, התגרשו, נישאו פעם שנייה, שוב לנשים עם אותו שם, ונסעו לחופשות באותם אתרי נופש ובאותן תקופות - אף שגם שם הם לא נתקלו זה בזה, אלא רק כשהמחקר הפגיש ביניהם.

 

זו דוגמה קיצונית, מפני שתאומים זהים מאופיינים במטען גנטי הכי קרוב שהטבע מאפשר. אבל גם אצל שאר האחים הגנטיקה חזקה יותר מהסביבה, והיא קושרת ביניהם חיים שלמים.

המיקום במשפחה:

משה הצעיר משלושת ילדי המשפחה. סטטיסטית מחקרים מצביעים על כך שהילדים הצעירים יבחרו בקריירות מסוכנות יותר, אנשי צבא, שוטרים או כבאים. נוטים להיות אמנים ומשוררים, נוטים להסתבך בצרות. ועוד נתון אחד מענין, "כל האחים משתתפים בהפגנות, אבל לצעירים ביותר יש הסיכוי הגדול ביותר להיעצר". גם משה כמעט ונעצר בהריגת המצרי.

עד לעשור האחרון מרבית החשיבה הפסיכולוגית ראתה ביחסי אחים במשפחה, גישה אנכית. כאשר ציר ההתפתחות הנפשית המרכזי מתמקד בקשר האנכי בין הורה לילד. ובהתבוננות דרך הקלידוסקאופ המשפחתי, מצולע בעל שני קודקודים בולטים, האב והאם. כאשר יחסי האחים/ הילדים בינם לבין עצמם תלוים/ מתחרים/ נמתחים לאורך ציר זה ובהכרח באים לידי ביטוי ביחסים של קנאה, תחרות, על תשומת לב ההורה, ניסיונות לרצות את ההורה ולזכות באהבתו הבלעדית.

תיאור זה מתאים ביותר לאחים שהכרנו עד עתה בספר בראשית:

קין והבל האחים הראשונים שהגיעו לכדי רצח.

יעקב ועשיו שסיפורם משקף דינמיקה משפחתית מורכבת אף יותר, בו הציר הורה ילד חזק מן הציר הזוגי ההורי, המתח בין שני הצירים האנכיים עצום (רבקה ויעקב - יצחק ועשיו).

רחל ולאה, המתחרות על אהבת יעקב. ובהמשך מנחילות לבניהן דפוס של תחרות, קנאה והעדפה.

יעקב, שבדומה להוריו מעדיף בגלוי את יוסף ומייצר מתח ושנאה בין בניו המגיעה לכדי הרחקה והשלכה לבור

ויוסף מצידו, המחפש פיוס עם אחיו ועובר דרך מערכת היחסים המורכבת ביניהם.

לצד ההבנה של המבנה המשפחתי בציר האנכי, בעשור האחרון החלו להישמע קולות המאמצים בנוסף הסתכלות אופקית של ציר התפתחות עצמאי וישיר בין הילדים/ האחים לבין עצמם. לצד כוחות תחרותיים כמו נפרדות ותוקפנות, פועלים גם כוחות של הזדהות, קרבה ופרגון.

נתבונן ביחסים בין אהרון למשה, בפרשה הקודמת. המדגימים יחסי אחים אופקיים מעניינים.

משה מנסה להשתמט מן השליחות וטוען:

וְהֵן לֹא־יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא־נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' שמות ד, א

משה טוען שהוא חסר את הסמכות מצד הריבון להובלת העם, והקב''ה מעניק לו שלל אותות ומופתים (מטה ההופך ולנחש, יד הנחלת ונרפאת, מי יאור ההפוכים לדם).

לכאורה, כעת שמשה מצויד בהוכחות מצד הריבון העליון, הא-ל, האב, לסמכותו (בהסתכלות הדינמית האנכית "...אבא אמר").

אך זה אינו מספק ומרגיע את משה. התפקיד המוטל עליו חושף את המוגבלות שלו.

לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם… כִּי כְבַד־פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי… (שם פסוק י)

הקב''ה שב ותומך בו. ומציע פתרון למוגבלות הדיבור של משה:

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי־יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'. וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם־פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר. (שם פסוקים יא-יב)

ומשה עונה:

וַיֹּאמֶר בִּי אֲ-נָי שְׁלַח־נָא בְּיַד־תִּשְׁלָח (שם פסוק יג)

אין לו ברירה כי אם לקבל את הדין והשליחות, אך החוויה כאן של משה היא של השלמה עם הגורל הנגזר עליו ולא של מנהיג בעל עוצמה פנימית השואב את סמכותו מהא-ל.

והקב''ה מגיב לכך:

וַיִּחַר־אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי־דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה־הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת־הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם־פִּיךָ וְעִם־פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן… וְהָיָה הוּא יִהְיֶה־לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה־לּוֹ לֵא-לֹהִים. (שם פסוקים יד-טז)

כך שהפתרונות הראשונים מתוך הציר האנכי (האותות, הליוי ההורי של הא-ל) לא הצליחו להעצים את משה. בעוד שנוכחותו של אהרון, השמח בליבו (באופן הפנימי והמפרגן) בראותו את משה, פתרון מהציר האופקי, הביא לרגיעה ויאפשר לו לעמוד אל מול העם ופרעה.

ומצד אהרון הבכור, אנחנו שומעים כאן על שמחה פנימית לקראת המפגש עם משה, פרגון על היבחרותו של משה לתפקיד המנהיג. האם יש כאן מצד אהרון רצון להשלים את חוויות הילדות החסרות לצד אחיו משה? האם יש כאן התגיסות לנוכח מבוכתו של משה בשל מוגבלותו ואל מול פני הא-ל? כך או כך אהרון ניצב לצידו ואחוריו של משה. וימשיך לתמוך ולפרגן עד להגיעם למדבר בפרשת האישה הכושית.

תחושת החולשה והעדר ההשפעה של משה על העם ועל פרעה, נוכחת שוב גם בפרשה שלנו: "...הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים" (שמות ו, יב).

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן (שם פסוק יג)

והכתוב ממשיך בסקירה של ראשי ביתי שבטי ראובן, שמעון ולוי למשפחותיהם (שם פסוקים יד-כח).

רש''י: "מתוך שהוזקק ליחס שבט לוי עד משה ואהרון": הכתוב חוזר בנסיונות לבסס שוב את הסמכות ההיררכית מתוך הציר האנכי.

ושוב אומר משה "הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה" (שם פסוק ל) והקב''ה משיב לו מתוך הציר האופקי: "ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך א-להים לפרעה ואהרון אחיך יהיה נביאך" (שמות ז, א). וכמובן שאפשר שוב לנער את הקלידוסקופ ולהסתכל על הדברים גם באופן אחר ובשתי הדרכים גם יחד. ובעיקר לזכור שהאחים שלנו איתנו ולצידנו באתגרי החיים.