"ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית"

שירה בן-ששון פורסטנברג, פרשת שמות (תשס"ז)

"ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית"

על חסידי אומות עולם שהצילו את שתי הסבתות שלי, האחת בזמן השואה באירופה, והשניה בעת הטבח בפרעות תרפ"ט בחברון. ועל פירושה של נחמה ליבוביץ בדבר בחירתה של בת פרעה להציל את משה.

השנה קרה בחיי דבר שהוא אמנם טבעי, אבל גם מאוד עצוב. שתי הסבתות שלי הלכו לעולמן בהפרש של חודשיים.

סבתא דזוניה (שרה) בן ששון לבית אולסקר נולדה וגדלה בפודקאמיין שבפולין. כשהייתה נערה היא התחבאה בבונקר עם 9 מבני משפחתה, בעקבות הלשנה הגיעו כנופיות מקומיות ופרצו את הבונקר. כל בני המשפחה נורו במקום. סבתא ברחה בשלג לתוך החורשה הסמוכה. היא דפקה על חלון של בית בלילה. בבית גרו אולגה ומיקולאי מדנסקי, זוג צעיר. הם הכירו מעט את משפחתה של סבתא על רקע קשרי מסחר. אולגה ומיקולאי נתנו לה לשתות חלב חם, נתנו לה מקום לישון בלילה, ובבוקר הבריחו אותו מכוסה בעגלתם לעיר אחרת בה התחבאו בני דודים.

סבתא רבקה בורג לבית סלונים נולדה וגדלה בחברון. בפרעות תרפ"ט בקיץ 1929 הציל אותה ואת בני משפחתה בעל הבית הפלסטיני, אבו שאקר, שהזהיר אותם מראש, הכניס אותם לתוך ביתו. אבו שאקר עמד בפתח הבית וחסם בגופו את הפורעים. הם פצעו אותו אך הניחו לסבתא ולמשפחתה בזכותו.

בפרשתנו, מצילה בת פרעה את משה מן המים. הפרשנים הקלאסיים עסוקים בשאלות דקדוקיות כגון האם היא שלחה את "אמתה" - פירושו זרועה או שפחתה? וכיוצא באלה.

בואו נעצור ונחשוב על המעשה שהיא עשתה. הרי זה היה בניגוד גמור למצוות אביה המלך, ובניגוד גמור לאווירה ששררה בכל ארץ מצרים באותם ימים.

אין ספק שבת פרעה הכירה כי משה הוא תינוק עברי, המקרא מציין זאת במפורש. היא הבינה בדיוק מה היא עושה, ובחרה בחייו.

הגמרא במסכת סוטה (יב, ב) מספרת לנו שבת פרעה מרדה בגילולי אביה, שנערותיה הזהירו אותה מלהציל את הילד העברי. רש"י על הדף אפילו טוען שהיא ירדה לרחוץ ביאור כחלק מכוונתה לטבול ולהתגייר.

לא נראה לי שצריך ללכת כל כך רחוק ולגייר אותה. היא פשוט בחרה להציל תינוק טובע.

נחמה ליבוביץ, שהיתה מורתה של סבתא רבקה ושכנתה וחברתה של סבתא דזוני כותבת בספרה בפירושה לפרשת שמות:

...ויושם לב לכך, שבכל ארבעת המקומות אשר בהם הנכרי ישובח, על כי יש בלבו יראת אלוקים או יגונה על כי איננה בו, בכל אותם מקומות "יראת אלוקים" מתבטאת בהתנהגות אל בן עם אחר, אל בן המיעוט.

כי היחס אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות, הוא הוא אבן הבוחן - אם יש יראת אלוקים בלב או אין... יש לתת את הדעת על כך שהתורה מראה לנו בתוך ים של רשע ועריצות... כיצד יכול הפרט לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, ולא לגול מעל עצמו את אשמת הרצח באמרו: קבלתי פקודה מאת מלכי.

ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית.

אני בוחרת ללמוד מניסיון חייהן של שתי הסבתות שלי, להאמין באנשים כמו אולגה ומיקולאי, כמו אבו ואום שאקר, כמו בת פרעה. שעשו את הבחירה הנכונה והצילו בן עם אחר שהיה בסכנת חיים. בזכותם אני עומדת כאן היום. בזכות אנשים כאלה, ועל רקע היכרויות אישית ששוברות חומות - יש סיכוי לחיים, ואפילו לחיים משותפים.