ויצא – מסע של תיקון וגילוי עצמי
שיתוף
ואולי זהו עניין היציאה… צריך יעקב לצאת לגלות כדי לתקן את נפשו שלו... להתמודד עם תרבות של שקר וכחש, כדי שלמצער ילמד להיות ישר עם עצמו, וילמד שאת ברכת יצחק ואת הבכורה הרוחנית קונים בעמל רב.
בקצרה
יעקב במסעו אל האמת והשבת כיום של הנקודה הפנימית. כמה חשובה השבת כמרכזית עבור הציבור הרחב בישראל ואיך הופכים אותה לכזו.
שייקה אל-עמי, פרשת ויצא (תשע"ג)
ואולי זהו עניין היציאה… צריך יעקב לצאת לגלות כדי לתקן את נפשו שלו... להתמודד עם תרבות של שקר וכחש, כדי שלמצער ילמד להיות ישר עם עצמו, וילמד שאת ברכת יצחק ואת הבכורה הרוחנית קונים בעמל רב
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה…" ספר בראשית מספר לנו סיפור של מאבק ובירור מתמיד. אברהם נבחר ונשלח "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך...", ומכאן - יצחק וישמעאל, עשיו ויעקב... המאבק על הבכורה הוא גם מאבק על הבחירה... על מי יוטל התפקיד להוות מסד להקמת ממלכת כוהנים וגוי קדוש…? גם יציאתו של יעקב, היא פרק חשוב בתהליך בירור זה. המדרש כבר שואל "ויצא יעקב מבאר שבע…" וכי לא יצא משם אלא הוא…? והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו...?" לכאורה, די היה לדבר על מגמת הליכתו של יעקב – לחרן… אלא שלמעשה היציאה עצמה יש כמובן משמעות...
על שתי אפשרויות להבנת יציאתו של יעקב, אני מבקש להתמקד, ברוח הפרשנות החסידית לסיפור.
פרשת תולדות מספרת לנו את סיפור יעקב הראשון... יעקב המצוי תחת כנפי אימו, הקונה את הבכורה וגונב את הברכה… תילי תילים של פרשנות כבר ניתנו להתנהגותו זו של יעקב, אך בשורה התחתונה אנו נשארים - וטוב שכך - עם תחושה מוסרית רוחנית קשה… אין ולא יכולה להיות ברכה בבכורה שנקנית בערמה, ולא יכולה להיות בברכה שנלקחת בגניבה… "ידעה רבקה שקשה יהיה ליעקב להגיד דבר שקר, כי בחינת יעקב היא אמת "תיתן אמת ליעקב", ולכן הלבישה אותו בגדי עשיו. וכשמתלבשים כעשיו, נדבק שמץ ממידת עשיו…" מלמדנו ר' נפתלי מרובשיץ. אך ראוי לומר את האמת... את הבגדים לובש מי שכבר נכון למעשה השקר... נסיבות מקלות כבר אמרנו ניתנו ע"י פרשנים רבים, אך מה באמת חשב לעצמו יעקב...?
"חותמו של הקב"ה אמת – ואמת אי אפשר לזייף, כי אחרי שמזייפים אותה שוב אינה אמת.." מלמדנו הקוצקר… ואולי כמו מפנה את פניו ליעקב ואומר לו "לא תגנוב – לא תגנוב את עצמך"...
ואולי זהו עניין היציאה… צריך יעקב לצאת לגלות כדי לתקן את נפשו שלו... להתמודד עם תרבות של שקר וכחש, כדי שלמצער ילמד להיות ישר עם עצמו, וילמד שאת ברכת יצחק ואת הבכורה הרוחנית קונים בעמל רב, בדם יזע ודמעות... יעקב יצטרך להיאבק כול הלילה עם המלאך…? עם עצמו…? ולצאת צולע על ירכו, כדי לזכות בשם ישר-אל.. ותחלופנה שנים הרבה, ויעקב גם עם אהבתו הגדולה ליוסף, ידע לבכר מנהיגות של אמת ויעניק את מנהיגות השבטים לאיש האמת - ליהודה. יהודה שידע לומר "צדקה ממני" וזיעזע את קירות בית המדרש ורוח הקודש… שבעת המשבר, דבריו היו היחידים שהתקבלו על יעקב "אנוכי אערבנו מידי תבקשנו", כי כשהמעורבות היא אמיתית וטבעית, גם הערבות היא כזו, והיא נשמעת ומתקבלת... אמור – "ויצא יעקב" יצא מעצמו כדי לתקן את עצמו...
כיוון נוסף למעשה היציאה אני מבקש למצוא בדברי השפת אמת "ויצא יעקב מבאר שבע… ובאר שבע הוא בחינת שבת והיא הנקודה הנותנת חיים לכול הדברים.. ומכל מקום, אף שיצא משם..."יעקב דבק בנקודה הפנימית, ובכוחה של דבקות זו הוא יוצא למסעו... ולכך נכתב ויצא, שגם זה הארה יתירה…". היחס שבין הנקודה הפנימית לבין הוויית ומסע חייו של האדם הוא האתגר הרוחני המרכזי. ולכך - יציאה למסע שיש עמה חיבור עמוק ומתמיד אל הנקודה הפנימית, היא עניין שיש בו הארה גדולה...
ולא בכדי מחבר זאת בעל השפת אמת לשבת "וכן בכל שבת קודש למשוך חיות לכל ימי השבוע ע"י התקשרות בכל לב בש"ק שיש התגלות לכל איש ישראל, ובאר שבע בחינת שבת כנ"ל, וילך חרנה, בחינת ימי המעשה ועבודה". שהרי זהו יעודה של השבת להוות מקור דבקות וחיות רוחנית לכול איש בישראל.. השל יקרא לכך "מקדש בזמן".
וזהו בדיוק עניינו של מיזם "עונג של שבת"... אשר יוצא מנקודת מוצא של החמצה גדולה. השבת דהיום, המהווה צריך להודות – ועל האמת כבר דיברנו היום... - מקור השראה רק למיעוטו של העם היושב בציון... לרובו של הציבור, השבת קיימת אולי כיום של הוויה המשפחתית או כיום של מנוחה, אך לא כיום של צמיחה רוחנית וקהילתית… והוויכוח הציבורי היחידי הוא על מה לא עושים בשבת… על חניון קרתא ועל מחוזות הצרכנות הבוטים...
אנחנו מבקשים להשיב את השיח אל השאלה – מה כן עושים בשבת…? איך הופכים את השבת למקור עניין והשראה לציבור הרחב כולו…? איך הופכים את השבת למרחב למפגש רוחני וצמיחה קהילתית..? כיצד מביאים לידי ביטוי בשבת את עושר הפנים והגוונים שנשתבחה בהם ירושלים, ומאפשרים בה גם מפגש בין גוונים וקהילות…? בלשונו היפה של ביאליק בטקס הנחת אבן הפינה לאוהל שם "השבת מקדשת את רגש היופי של האומה כולה, היום הזה ראוי שבו יפגשו בני העם זה את זה.." ובלשונו של ידידי ורעי הרב בני לאו, אנו מדברים על מהלך של "השבת נכס לבעליו…".
ודווקא בירושלים... "למה ירושלים, למה אני, למה לא עיר אחרת, למה לא אדם אחר…? פעם עמדתי לפני הכותל המערבי, ופתאום להקת ציפורים עלתה למעלה, בקריאות ומשק כנפיים, כמו פתקאות בקשה שהשתחררו מבין האבנים הגדולות והכבדות ועפו אל על…" כך יהודה עמיחי. אנחנו כאן מכירים את הפער הקוסם והמאתגר שבין כובד האבנים למעוף החיים... ואנחנו כאן, יודעים ששליחותינו היא לתרגם את הפער ואת עושר פניה וגווניה של העיר המופלאה הזו למעשה תרבותי, רוחני, וקהילתי…
ויהי אלוהים עמדנו…