וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, פרידה מהגבאות

ישראל (רולי) רוזנר, פרשת ויצא (תשפ"ב)

רבקה אימנו, כאשר היא מפחדת על חייו של יעקב ושולחת אותו לדרכו לחרן, אומרת לו: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. כמה זמן לוקח לכעס להיכבש וכמה זמן לוקח לרצון בנקמה להפוך להשלמה? ימים אחדים.

בשבת שעברה בעת שעקבתי אחרי הקריאה בתורה שמתי לב למשהו שלא ראיתי עד אז. זה מה שיפה בתורה, הפוך בה והפוך בה ותמיד משהו מתחדש. זה גם מה שיפה כאשר מתפנים רגע מהמולת ניהול הקהילה כי קובי בטובו לקח את המושכות ואני יכולתי להקשיב. רבקה אימנו, כאשר היא מפחדת על חייו של יעקב ושולחת אותו לדרכו לחרן, אומרת לו: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. כמה זמן לוקח לכעס להיכבש וכמה זמן לוקח לרצון בנקמה להפוך להשלמה? ימים אחדים. והנה כשיעקב עובד ומחכה ומחכה ועוד מחכה, בסבלנות אין קץ לרחל - אומרת התורה: "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ".

ככל שבדקתי, אין עוד בתורה צירוף כזה, כימים אחדים. איזה ביטוי ספרותי יפה בחר לו מאיר שלו כשם לאחד מספרי האהבה שלו... על מגדל בבל כתוב "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים." מדוע לא ויהי כל הארץ שפה אחת ומעט דברים. מהם הדברים האחדים? ימים אני מבין, אבל למה אחדים? אחד זה השורש, ה' אחד, יום אחד, שפה אחת, אבל למה ימים אחדים? אחד הוא שם מספר. האם לאחד יכולים להיות רבים? אחד הוא לא תפוז, תפוזים, תפוח, תפוחים, אחד הוא מספר ואחריו יש שניים ואז שלושה.

ימים אחדים כי הם מפורקים? שונים זה מזה? יום אחרי יום אחרי יום? או שכל יום מיוחד ממשנהו? עברית שפה יפה וכך נגזרות מילים נוספות: אחד יכול להיות אחיד, אבל גם יכול להיות מיוחד. ימים מיוחדים? ימים אחידים? לא: התורה אומרת ימים אחדים. כל יום הוא אחד וביחד הם מצטרפים לאחדים, הם לא רבים, הם לא מעטים, הם אחדים. איך ידע יעקב שהם נגמרו? את התשובה נמצא בהוראתו של יצחק לבנו: קוּם לְךָ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לֵךְ מִשָּׁם אִשָּׁה כלומר  כאשר תמצא אישה יסתיימו הימים האחדים.

ואולי בכלל יעקב ספק מלגלג, ספק חושב במרירות "ימים אחדים" אמרת לי אמא, "ימים אחדים" והנה הימים התארכו והפכו ללילות ולחודשים ולשנים ארוכות.

כשחנן הגיע בפעם הראשונה ושאל אותי אם אסכים להחליף אותו, הוא לא הבטיח 'ימים אחדים', הוא הבטיח עבודה קשה ומורכבת. אני זוכר שאינטואיטיבית ציטטתי את אורי אורבך שפעם אמר אשקול בחיוב ואענה בשלילה. אחרי יומיים חשבתי לעצמי למה? מדוע שלא אקח את התפקיד? הרי מעניין יותר לשחק מאשר לתת עצות מהיציע. להשפיע ולקחת אחריות יותר מאשר ללהג ולהתחכם. למחרת הסכמתי לשמוע על התפקיד – וקצת אחרי כבר ישבתי עם חנה בבית קפה, וסיכמנו על גבולות גזרה.

וחנה – איזה שותפה חרוצה ומדוייקת היא היתה, כמה למדתי מהוויכוחים איתה. כמה סדר, דאגה לפרטים קטנים וגדולים, כמה אחריות, הנה מתוך הווצאפ עם חנה: בשבת שעברה שכחו לכבות את השאלטר של נעילת הקוד אז חנה מזכירה לכבות. מי כיבה בסוף? עד היום אני לא יודע. תבדוק שהכל תקין מבחינת סדר העולים, צריך לחשוב על שיעור נוסף עם אופי תורני. ועוד ועוד… שלא נדבר על סערת ההצבעה השלישית על השוויון, כאילו שמדובר בהכרעה על הגול של יד האלוהים במשחק בין אנגליה לארגנטינה במונדיאל 86. אז תודה חנה, אני בטוח שהשנה איתך הכינה אותי היטב למה שהגיע כשהמשכת לדרכך.

ואז הגיעה יעל, וקצת אחריה, בפורים, פרצה הקורונה. מזל שהיו לנו כמה חודשים של נורמליות לפני האטרף. לא יכולתי לבקש שותפה רגועה ונוכחת יותר ממך, אני לא יודע אם כולכם יודעים אבל יעל היא אלופה בטבלאות, אלופה בהקמת מניין, ועוד מניין, ואז עוד אחד, היא נעצרת רק במניין החמישי. היא אלופה גם בלשכנע אנשים בשקט ובחכמה ובמעט מילים.

שלושה דברים חשובים הגדרנו יעל ואני בתחילת המשבר: הראשון זה להמשיך לאפשר לכל מי שרוצה בכך להגיע ולהתפלל. השני זה לשמור על הבריאות, אפס הדבקות, והשלישי: מינימום מחלוקות, עכשיו מגיפה, וויכוחים בצד בבקשה. במעלה הדרך בטוח עשינו טעויות, וזמן של סיום תפקיד הוא גם זמן לבקש סליחה אם פגעתי במישהו או במישהי.

הקהילה הזאת היא סך כל מרכיביה, כיף לעבוד עם כל כך הרבה אנשים טובים. לרגע לא הרגשתי לבד. רשימת התודות היא ארוכה וכולנו מכירים ומעריכים כל יום מחדש את העוסקים במלאכות השונות. הרשימה ארוכה מכדי לפרט את כולם - אנשים ונשים שנותנים ממרצם כדי להמשיך ולקיים את הפינה הטובה הזאת שהקמנו לעצמנו.

ולקובי – שמחליף אותי, ברכות, הצלחתך הצלחתנו, המפתח עובר אליך, אבל מי שיצטרך - עותק יישאר גם בבית שמול המתנ"ס… ותודה אחרונה חביבה – וחשובה מכולם ליערה שמהיום תוכל להתעניין פחות בנעשה בבית הכנסת ולחזור ולשתות יחד קפה אחרי שיעור הגמרא ולפני התפילה.