אמונה, תנועה במרחב והתמודדות עם עצימות רגשית גבוהה

אילת הס, פרשת לך לך (תשפ"ג)

תיאור מסעותיו של אברהם בפרשה, ייחודי ושונה ממסעות/מעברים שתוארו בפרשות הקודמות.

כשנרשמתי לדבר על פרשת לך לך עמדה לפני דמותה של סבתי, חנה מכנס חניאל לבית הבלין. בתו של הגרש'ז, המשפיע. הגאון הרב שלמה זלמן הבלין ראש ישיבת תורת אמת ששימש, שליחו של הרבי השישי לארץ ישראל ולהכנת מסעו מלובביץ לניו-יורק.

סבתי נולדה בלובביץ וספגה בבית ילדותה החבדי, את אהבת התורה, הייתה לה שליטה עצומה בפשט ובדרש (כך למשל שלטה במבנה המשכן על כל אדניו, יריעותיו, מספרם, מיקומם והמשמעויות הפרקטיות והסימבוליות הטמונות במפרט הטכני). עם יכולת לנקד כל טקסט בעברית שהונח לפניה ולחלץ מספורי התורה, רלוונטיות לסיטואציות יום יומיות המתובלות בציטוטים מדויקים של קטעי תנ''ך ארוכים תוך הדגשה והבלטה קולית של הדרמות האנושיות והרגשיות. לדעתי, את פרשת לך לך ידעה בעל פה.

כתלמידתה של נחמה ליבוביץ שלטה ברש''י בעיקר ב"מה קשה לרש''י?" כאתגר לחשיבה לוגית. מלבד היותו של התנ''ך עבורה "ספר הספרים", מקראה המחזיקה את היכולת ללמוד וללמד את ועל כל תחומי החיים, הוא היה עבורה בסיס האמונה שלה.

המשימה של הכנת הדרשה הייתה מענגת ומלחיצה בו זמנית עבורי. מענגת, בכך שאפשרה לי לקרוא שוב ושוב את הפרשה המופלאה, לחזור אל הדרמה של אברהם, אל הפסוקים העוצמתיים והנצחיים ובעיקר לשמוע בקריאה את קולה ודמותה של סבתי, חוזרת, משננת, ומסבירה. ולרגעים היה די בכך עבורי. לו הייתי עומדת כאן ומקריאה אתם כאן שוב ושוב...

ומלחיצה מסיבות מובנות, ובעיקר בשל הצורך להגיד כאן, דבר מה משלי...

ועכשיו לאחר ששאבתי מעט בטחון מדמותה של סבתי, אגש לפרשה ולדמותו המופלאה של אברהם. דמותו של אברהם כ"אב המון גויים" אבי האמונה המונותאיסטית מתבססת בפרשה שלפנינו. אך לא פחות מכך בגילוי אל אבסטרקטי, מופשט, שאינו גשמי "אין לו דמות הגוף ואינו גוף". הדברים מקבלים ביטוי חזק במדרש על ניפוץ פסליו של נחור.

אני מבקשת להאיר שתי נקודת מבט התפתחותיות פסיכולוגיות שמשכו את תשומת ליבי בקריאת הפרשה ותמכו במעבר של אברהם ושל הציביליזציה, מחשיבה ואמונה קונקרטית אל עבר חשיבה ואמונה מופשטת.

מהעושר והעומק של הפרשה בחרתי להתמקד בתיאור התנועה של אברהם במרחב ומיכולתו לשהות בקונפליקט.

רבות מדובר על מסעו של אברהם במרחב הגאוגרפי של המזרח הקדום. אבל תיאור מסעותיו ייחודי ושונה מאוד ממסעות/מעברים שתוארו בפרשות הקודמות.

תאוריו של אברהם מדגימים תנועה של הולך אשר חש בטוח במרחב הפיזי בו הוא נמצא ומדגים יכולות לתפיסה מרחבית מופשטת שלא הוזכר בפרשיות הקודמות.

בשנות החיים הראשונות, עם ההתפתחות המוטורית מתרחשת היכולת לנוע ולחקור את המרחב, המתחילה בהנאה מהתנועה עצמה במרחבים קרובים, מוכרים ובטוחים זחילה/שיטוט, ללא מטרה ויעד. וגילוי היעדים עם ההגעה אליהם ורק בהמשך נראה תכנון של התנועה, זחילה/הליכה מטרתית לעבר יעד תוך הפנמה של המרחב הפיזי, המתחילה עם הכרות של הסביבה הקרובה והמידית אל עבר סביבות מרחביות מרוחקות גדלות והולכות. כך הולכת ומשתכללת התפיסה המרחבית חזותית של הילד בתוך המרחב הגדל והולך יחד עם תחושה של בטחון, שליטה ותכנון, זכרון של מרחבים שונים, גמישות בהבנה המרחבית, יכולות ניווט (היכולת להגיע/לחשוב על נקודת ציון/יעד מכמה דרכי הגעה) ובהמשך היכולת לחשוב/לדמיין על מיקומים במרחב מבלי לחוות אותם באופן פיזי (ניוזילנד, הירח ועוד ועוד).

התנועה והבטחון לחקור את המרחב מושפעת מגורמים רבים. חלקם קשורים לתשתיות הגופניות של הילד, הבשלה מוחית, מתח השרירים, חופשיות התנועה של שרירי הצוואר והעיניים ועוד. וחלקם מגורמים הקשורים למערכות היחסים של הילד עם הסביבה הטיפולית שלו, לביטחון שהוא חש בקשר וביכולתו להתרחק מהדמויות המשמעותיות ולחקור את סביבתו.

בשנות השבעים נערכו מחקרים רבים שהראו שבמצבים של עמימות תפיסתית, במצבים המדמים עומק, "צוק ויזואלי". ההחלטה של התינוק באם לחצות את הצוק הייתה מושפעת ברובה מהתגובה הרגשית של הדמות המשמעותית מעבר לצוק. במצבים של בטחון תמיכה ועדוד, תינוקות חצו את הצוק למרות אינפורמציה חושית שהצביעה על עומק כאשר מעברו השני של "הצוק" נצבה דמות קרובה ומעודדת.

חזרתי אל הפרשות קודמות בספר בראשית וחיפשתי תיאורים הקשורים למרחב ולתנועה:

בפרשת בראשית כתוב על האדם הראשון "ויקח ה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן" תיאור מאפיני תנועה פאסיבים. עם תפיסה מרחבית מצומצמת ביותר "וישמע האדם את קול אלוהים מתהלך בגן...ויתחבא האדם ואשתו" המעידה עם קושי התפתחותי בקביעות האוביקט והמרחב...

ואצל קין "והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני" כאשר התיאור הספרותי-תנועתי מדגיששיטוט ללא מטרה ללא יעד, היותו של קין בלתי רצוי, אבוד ופגיע. פאסיבי וחסר אונים למיקומו במרחב.

ואצל נח, שם ישנם מרחבים רבים, הים. שההתמצאות בו מורכבת ביותר, אבל נח מוגן, סגור, מובל בתוך התיבה, המטלטלת ומובלת בידי כוחות עצומים.

בתיאור מגדל בבל, "ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער..." נוסעים ללא יעד, ללא מטרה או תוכנית.

לעומת כל זאת תיאורי התנועה של אברהם ובעצם כבר אצל אביו תרח שונים ומעידים על יכולות התפתחותיות מרחביות מפותחות יותר. "ויקח תרח את אברהם בנו… ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען" יש תוכנית למסע ישנו יעד. וגם אם עוד לא מגיעים אליו, הוא מוחזק בראש

ואצל אברהם "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה".

לאברהם יש יעדים, תוכניות מסע, המרחב מקבל משמעות ומופנם באמצעות מתן שמות למקומות שונים במרחב, הקמת ציוני דרך משמעותיים (מזבחות) שיפור של ההתמקמות, הולכים וחוזרים אל אותם המקומות. והמיקום במרחב מוזכר, ביחס לשתי נקודות מרחביות.

"וילך למסעותיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי"

וברקע הדמות המרגיעה, הבטוחה המאפשרת את החקירה וההתרחקות.

"קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה"

מתקבלת תחושה ברורה של מרחב פיזי מופנם.

אצל ילדים צעירים וגם עבורנו, היכולת להפנים את המרחב היא הסיבה והמסובב לחוויה של בטחון ומאפשרת בניה של מרחב מעברי נפשי פנימי. דווקא ההתמצאות הפיזית במרחבים הממשיים מאפשרת את היכולת לחשיבה מופשטת שאינה זקוקה לחוויה קונקרטית.

יכולת התפתחותית נוספת המתגלה בפרשה בדמותו של אברהם היא היכולת להחזיק, לשהות בקונפליקט. בפרשיות הראשונות של ספר בראשית ההתמודדות עם קונפליקטים הייתה של פתרונות טוטאלים, חד צדדיים.

לעומתם, בפרשה שלנו ישנם פתרונות רבים של שיתוף פעולה ושל היכולת להחזיק חשיבה בעת עוצמת רגשות גבוהה ומנוגדת ללא הכרעה ללא הימנעות או ויתור. יכולת זו מאפשרת מעבר לחשיבה מורכבת ומופשטת.

בפרשה מתמודד אברהם עם מספר רב של קונפליקטים, עם לוט אחיו, פרעה, מלחמת המלכים ובקונפליקט המורכב ביותר לטעמי, ההבטחה החוזרת להמשכיות לנוכח אי התממשותה.

מיד עם תחילת הפרשה מובטחת לאברהם המשכיות, "אעשך לגוי גדול ..." והדבר משתלב בתפקידו כמפיץ האמונה באל באמצעות ההרחבה המשפחתית, אך זו מאוימת שוב ושוב, לקיחתה של שרי לבית פרעה מאימת על הזוגיות שלהם, לרגע נראה שלוט אחינו מאפשר את ההמשכיות המשפחתית, אך הללו נפרדים. ושוב מובטחת הארץ ואיתה הבטחת הזרע "שמתי את זרעך כעפר הארץ..."ושוב בהתגלות, כאשר הקב''ה חוזר ומבטיח "שכרך הרבה מאוד..." מתעורר התסכול, הקונפליקט של אברהם "מה תיתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" יש בכך גם טענה וגם נסיון לישב את הקונלפליקט אולי ההמשכיות תגיע באמצעות אליעזר, באמצעות אימוץ בן בית נאמן?

אך הדברים אינם מתיישבים, היות והקב''ה שב ומעורר את המתח "לא ירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך" וההבטחה להמשכיות חוזרת בכוכבים ובברית בין הבתרים אברהם מצליח להחזיק בהבטחה ובכמיהה להמשכיות ולבן

ובו בזמן בניסיונות למציאת דרכי התמודדות. וכאשר שרה מעלה רעיון של פונדקאות/תרומת ביצית מהגר, אברהם נענה ונאלץ להתמודד עם המתח שהמצב החדש מייצר.

בכל ההתמודדויות הללו יכולתו של אברהם להכיל את עוצמת הרגשות, את אי המימוש המיידי של ההבטחות, מובילה לפתרונות יצירתיים, לשכלול המחשבה והקשרים אותם הוא יוצר עם פרעה, לוט והמלכים.

היכולת ללכת בארץ לאורכה ולרוחבה בצד היכולת לשהות במצבים של עצמיות רגשית גבוה , לנהל קונפליקטים מאפשרים מעבר מחשיבה ומאמונה קונקרטית אל עבר אמונה באל אחד שאינו מוחשי.

במחקר של מטהאנליזה שפורסם לאחרונה נמצא שלמרחק הפיזי והמנטלי ישנה השפעה משמעותית על התייחסותם של אנשים זה לזה. בעוד שבמצבים של קירבה פיזית ומנטלית גבוהה, אנשים מרבים לחשוב ולהתבטא בצורה קונקרטית וספציפית. כאשר הם נמצאים במצבים של ריחוק פיזי, התפיסה וההתייחסות בניהם הופכת מופשטת וגלובלית יותר.

אני לא זוכרת מסבתי תחושות של הדרה וריחוק מעולמה של התורה כאישה. היא ראתה עצמה כבת-בית באוהלה של תורה ופסעה בו בביטחון. בהיותה אישה עצמאית ועוצמתית שראתה בהשכלה את המנוע להתקדמות נשית, חשה חסרה דווקא במיומנויות תנועתיות במרחב. שלושה דברים היו חשובים לה מאוד עבור בתה, ועבורנו נכדותיה ונינותיה שנלמד לרכב על אופנים, לשחות, ולנהוג. שלוש מיומנויות שלא השיגה לעצמה וראתה בהן חשיבות עצומה ביכולת של נשים לנהוג עצמן בעצמאות במרחב..

אז הינה סבתא, אני עומדת כאן בזכותך. יש לי רישיון נהיגה אני רוכבת הרבה על אופניים, צריכה עוד להשתפר בשחייה אבל עומדת מול קהילת קודש הקהל ומתוקה התורה מנופת צופים.

שבת שלום