הכרת תודה מול שבריריות החיים

נגה אומן דוד, פרשת ויקרא (תשפ"ד)

יהודים נקראים יהודים על שם התודה וראויים כל בני האדם וכל העולם להיקרא תודה

אז אתחיל בזה שממש לא בחרתי להגיד דבר תורה בפרשת השבוע הנפלאה שלנו... אבל לפני קצת יותר מחודשיים שאלה אותי מיכל האם אני מוכנה לתת דבר תורה בפרשת צו. זה היה נראה לי רחוק כל כך וגם בטח כבר אחרי המלחמה שבלי לחשוב אמרתי כן, כנראה מתוך אשמה וגם באמונה שהכל יראה אחרת, ובטח אז יהיה לי מה להגיד. אז יש דברים שהשתנו כמו זה שהבן הפרטי שלי יצא מעזה, אבל הרבה דברים קשים ונראים אותו דבר... אז פניתי לקרוא את הפרשה וחשכו עיני. לא התחברתי לכלום, אז פניתי להפטרת צו, לפני שהזכירו לי שקוראים הפטרת פרה, ועוד יותר התייאשתי.

בתנועה הפוכה לבר מצווה משבוע שעבר שמודה להוריו שסייעו לו פניתי לילדים וביקשתי עזרה. הבן שלי הציע שאדבר על קרבן תודה. מה קשור קרבן תודה אמרתי. איזה תודה. איך אפשר להגיד תודה עכשיו? זה תקוע כמו הפורים הזה שהיה...

ההיפך הוא אמר לי דווקא עכשיו במפגש הנוראי הזה עם השבריריות של הקיום של כולנו עם הפחד, הדאגה הכאב והמוות התודה מתחדדת.

בויקרא רבה (וילנא) פרשת צו פרשה ט נכתב:
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם ר' מנחם דגליא לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפלות בטלות ההודאה אינה בטלה לעולם.

ובספר המופלא הר אדוני של ארי דה לוקה, אומר הסנדלר היהודי הגיבן הערירי וניצול השואה לנער הנפוליטני גיבור הסיפור שיהודים נקראים יהודים על שם התודה וראויים כל בני האדם וכל העולם להיקרא תודה.

אז על מה מביאים קרבן תודה ומה המהות של התודה?

רש''י מפרש:

אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות שכתוב בהן (תהלים קז, כא-כב) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה, אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו, שלמי תודה הן.

הדברים שלו מבוססים על דברי הגמרא במסכת ברכות על ברכת הגומל.

אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות - יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים, ויצא.

מה שמיחד בעיני את כל אלו שנגעו בסכנה ובמוות מקרוב הוא החוויה החזקה עד כמה הקיום היומיומי הפשוט הוא כל כך לא פשוט ולא מובן מאליו. ללא החוויה הזו לא תמיד מצליחים להרגיש את עומק התודה.

הפסיכולוגית החוקרת עמיה ליבליך כתבה ספר על קבוצות שהיא אירגנה הנקראות קפה מוות. בקבוצות הללו נפגשים אנשים ומדברים על המוות. את הספר היא מסכמת באמירה "אין לכם דבר חי יותר מקפה מוות". במובן זה תודעת המוות נותנת לנו את חוווית החיים במלואם.

רבים מאיתנו חוו בחודשים האחרונים ועדיין חווים פחד וסכנה לעצמינו ולקרובים לנו ביותר. דווקא המפגש הזה עם המוות מאפשר לנו להבין ולחוות לעומק עד כמה כל דבר הוא משמעותי, מיוחד וראוי לתודה מפגש, ארוחה פשוטה, חיבוק, חיוך, פרח. התודה לא באה בהכרח מתוך השלם, כמו שאסתר אמרה לפני כמה שבועות, היא יכולה לבוא גם מתוך השבר, הכאב והטראומה. התודה גם באה במקביל וביחד עם התפילה והבקשה.

באחת השבתות הקשות, כשאור שלנו היה בעזה, קיבלנו מהקהילה המופלאה והכל כך ראויה לתודה עוגה עם הפתק:

"את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו יותר מזה אנחנו לא צריכים..." ובאמת כשאנחנו חווים את המשמעות של הדברים הפשוטים אנחנו מלאי תודה על כל דבר קטן, אנחנו חווים את עצם הקיום, ולרגעים לא צריכים יותר...

אבל האחיזה בתודה הפשוטה היא קשה ונשחקת מהר, מעניין בהקשר זה שקרבן התודה חייב להיאכל כולו בו ביום. אולי כדי שהוא יאכל מתוך אחיזה מלאה בתודה בלי להקהות את הרגש.

את אחד מהשיעורים הגדולים על תודה אני לומדת בחודשים האחרונים מהמורה תמר קריגר ערמוני, המורה האגדית לספרות בבית הספר הימלפרב שגם אותה אני מכירה רק דרך הילדים. בנה הבכור של המורה תמר אבשלום נהרג בתאונת אימונים לפני כמה שנים, בנה השני יהונתן חיים נפצע קשה בעזה לפני כמה שבועות. מאז אני עוקבת אחרי קבוצות הווטסאפ של העידכונים על מצבו. אני לומדת מיהונתן שאיבד את מאור עיניו והרבה מהיכולות המוטוריות, ומהוריו המופלאים להגיד תודה על כל דבר קטן שיש לנו בחיים. הלוואי שנדע לקחת את זה, לחוות את התודה במלואה לצד הכאב, הצער והטראומה.

אני רוצה לסיים בתפילה שכשם שהתקיימו בנו הנבואות הקשות המופיעות בתחילת ההפטרה ועוד יותר בהפטרת צו, יתקיימו בנו נבואות הנחמה היפיפיות והכל כך רלוונטיות בהפטרה של פרשת פרה "והושבתי את הערים ונבנו החרבות" ושגן העדן החרב של העוטף ישוב ויהיה גן עדן.

ואני מתפללת שבכולנו כל אחד במקום שהוא צריך יתחלף לב האבן ונקבל לב חדש ובעיקר בכל הנוגעים במשא ומתן על החטופים ושאז נזכה כולנו במהרה לשמוע את הירש אומר תודה וברכת הגומל.