מושג הדור

גיא מירון, פרשת כי תשא ופורים (תשע"ב)

במבט כולל ניתן לומר כי מושג הדור עומד בדיוק בצומת שבין זיכרון לשכחה. השכחה היא יסוד מהותי במעבר מדור לדור, בלעדיה לא תתאפשר תחילתו של דור חדש. מצד שני - העברת הזיכרון והניסיון מדור לדור היא חלק מהותי ממה שמייחד את הציביליזציה האנושית.

פרשת השבוע - כי תשא - מלאה עניינים מרתקים. גם הסמיכות לחג הפורים יכולה להציע הרבה נושאים. מכל אלו בחרתי לנסות ולהאיר מעט מושג שאנו מרבים להשתמש בו והוא בהחלט רלוונטי גם לעיתוי בו אנו נמצאים. כוונתי למושג "דור".

המושג מופיע בסוף המגילה:

וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל - דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם. אסתר ט, כח

ל"דור" או ליתר דיוק ל"כל דור ודור" יש כאן שני הקשרים:

א. זיכרון. העובדה שדברים מתקיימים בכל דור ודור, עוברים מדור לדור - הם הביטוי לכך שהם "נזכרים ונעשים" וגם בהמשך ש"זכרם לא יסוף".

דוגמא אחרת להקשר של דור כביטוי לנצח, למשהו שיישאר תמיד (ולמעשה בהקשר דומה למגילת אסתר) הוא: האיזכור ביחס לעמלק - סוף פרשת בשלח: "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר לדר" (שמות יז, טז).

ב. ה"דור" הוא גם מרכיב של קהילה, ממש כמו "משפחה" או "מדינה". הקהיליה עליה מדובר במגילה, הקהילה הזוכרת ומציינת את ימי הפורים, כוללת חיבור בין פרטים במרחב (מדינה ומדינה) ובזמן (בכל דור ודור).

במובן זה ניתן את המושג "דור" כמעין תחליף למיפוי של זמן. קבוצת אנשים אחת משתייכת לדור מסויים, אחרת לדור אחר - בכל דור משמעו "בכל זמן".

ב"סוציולוגיה של הזמן", תחום צעיר למדי במדעי החברה, מוצגת מדידת הזמן באמצעות הדורות, תוך הבניית שושלות או ספירת דורות בצורה אחרת (כ"ו דורות מאדם הראשון עד משה רבינו), כדרך אלטרנטיבית, פחות פורמלית מספירת השנים, למדוד את הזמן. זמן תמיד נמדד על ידי תנועה - הוא ניתן להימדד מבעד לתנועות שונות ואז איכותו תהיה אחרת. בהחלפת שנות החמה בדורות האדם אנו מחליפים למעשה את האסטרונומיה והפיזיקה כמודד (האובייקטיבי כביכול) בביולוגיה ובמידה מסוימת גם בפסיכולוגיה (דרך הזיכרון).

השימוש שלנו בהקשר זה במושג ה"דור" הוא ככלי בלתי פורמלי למדידת מרחקים היסטוריים, הוא נותן איכות אחרת לזמן ולמעשה "מכווץ" אותו. כך - ההערכה לתקופת קולומבוס כקרוב אלינו במרחק "20 דורות", למעשה 20 בני אדם, יוצרת תודעת קרבה גדולה יותר מאשר הערכת זמן של 520 שנה.

* בפרשה שלנו מופיע המושג "דור" בהטיה של רבים (ובמשתמע "כל הדורות") כביטוי לציווי ארוך טווח:

ואל בני ישראל תדבר לאמור שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם (ל, לא).

סוג זה של ציווי ושימוש במושג ה"דור" קשור למושג ה"זיכרון" כפי שאנו למדים למשל ממצוות ציצית:

ועשו להם ציצית על כפני בגדיהם לדורותם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי… (במדבר טו, לח-מ)

אלו ביטויים של קנוניזציה, של עיצוב מה שיישמר וייזכר לדורות בעזרת ביטוי טקסי.

רמז נוסף, שונה באופיו, למושג הדור מופיע בפרשה בהקשר אחר, במסגרת שלוש עשרה מידות:

נצר חסד לאלפים נשא עוון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עוון אבות על בנים ועל שילשים ועל ריבעים (שמות לד, ז)

איזכור זה מתייחס לאופיו ותווי פניו המוסריים של הדור. בספרות שלנו יש מגוון התייחסויות כאלו: דור המבול, דור הפלגה, "פני הדור כפני הכלב" (משנה סוטה ט, טו), "הדור הולך ופוחת" ועוד.

ניתן לדבר על מתח בין הרעיון של העברתה של האחריות המוסרית מדור לדור (על שילשים ועל ריבעים, או "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" - ירמיהו לא, כח ויחזקאל יח, ב) לבין התפישה לפיה כל דור נושא באחריותו לגורלו, מה שניכר בראש ובראשונה בסיפור על דור המדבר:

אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם דברים א, לה

אולי ניתן להציב כאן חילוק בין "אשמה" - שהיא אשמתו של מי שעשה מה שעשה, אולי במקרה דנן הדור החוטא, לבין האחריות והנשיאה בתוצאות שעוברת לדור הבא.

עוד חלוקה מעניינת בין שתי התייחסויות לדור נוגעת לכך שדור יכול לבטא גם שבר אבל גם המשכיות וברית:

מצד אחד - שבר: "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" (שמות א, ו). זה מסמל שכחה, מה שירד לתהום הנשייה. כל הסיפור ההירואי של יוסף ומצרים הופך לא רלוונטי.

מצד שני המשכיות וברית:

וְיָדַעְתָּ כִּי-ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הָאֱלֹקִים הָאֵ-ל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר דברים ז, ט

זה כמובן יכול להיות ביטוי להבדל בין הפרספקטיבה האנושית לאלוקית.

ניתן לדבר בהחלט על זהות דורית וחוויה דורית, חוויה מעצבת של דור (למשל: הדור השני לשואה או להבדיל "דור הפרחים"). במובן הזה דור מתעצב במידה רבה מבעד לקונפליקט או לפחות שוני משמעותי מהדור הקודם. אפשרי לראות כאן ממד אופקי של החוויה האנושית, לעיתים אנו חשים יותר שיתוף עם בני הדור שלנו גם אם הם באים מתרבות אחרת (קשור למושג "רוח הזמן").

מצד שני - החוויה הבין-דורית, ההשתייכות ה"אנכית" לקהילה בין-דורית (שיש בה מצד אחד את הממד של ה"זיכרון" ביחס לעבר ומצד שני את הממד של ה"ציפיה" ביחס לעתיד) היא אולי הגורם המשמעותי ביותר בעיצוב זהות קולקטיבית (דתית, לאומית ועוד) שהרב דוריות שלה מקנה לה את עוצמתה.

במבט כולל ניתן לומר כי מושג הדור עומד בדיוק בצומת שבין זיכרון לשכחה. השכחה היא יסוד מהותי במעבר מדור לדור, בלעדיה לא תתאפשר תחילתו של דור חדש. מצד שני - העברת הזיכרון והניסיון מדור לדור היא חלק מהותי ממה שמייחד את הציביליזציה האנושית. ולפיכך המעבר של זיכרון מדור לדור נידון שוב ושוב בגלל חרדת השכחה.

המעבר מהדור החווה לדור הבא, הדור הזוכר, כרוך בעיצוב מחודש, פורמלי וטקסי יותר, של דפוסי הזכירה (הפיכתם למה שכינה אחד החוקרים בתחום "זיכרון תרבותי") - יסוד מרכזי בכל תרבות וגם בזו שלנו - מה שניכר למשל במגילת אסתר, או בהגדה של פסח.