כבוד הגר – יראת ה'

מיכל מושקט-ברקן, פרשת משפטים

כבוד הגר - יראת ה'

הגר נמצא במציאות חיים לא יציבה, הוא לא יכול להשען על משפחה ומעמדו האזרחי נחות כך שתפיסת המציאות שלו תלויה מאד ביחס כלפיו של אזרחי הארץ

פעמיים בפרשה שלנו מופיע איסור הונאת הגר והלחצתו. וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות כב, כ, וראו שמות כג, ט).

אולי בגלל הקושי ליישם, עטוף היחס לגרים כמו לחוליות החלשות האחרות מכל צדדיו ב"מחזקים".

"מחזק" ראשון הוא ההקשר: בשתי הפעמים בהן מופיע הפסוק וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ נראה כי אין קשר עם הפסוק שלפניו. בפעם הראשונה מופיעה ההנחיה אחרי הצהרה על כך שצריך למקד את הזבח רק לה' ולא לאלהים אחרים: זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ (שמות כב, יט). בפעם השניה מופיעה ההנחיה הזו אחרי האיסור לקחת שוחד: וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים (שמות כג, ח). לכאורה שתי הנחיות שאינן קשורות ליחסינו עם הגרים.

ההקשר הראשון מדבר על סילוף עבודת ה' והכוונתה ליעד זר, וההקשר השני על קבלת שוחד שמייצרת סילוף בשיקול הדעת ובראיית האמת. הראשון נוגע ליחס בין האדם לאלוקיו והשני ליחס בין אדם לזולתו המשפיע על התנהלותו במציאות. אולי מרמז ההקשר הזה על יכולתנו לזייף בכל מיני מישורים, לא לראות את המציאות כשהיא נוגעת לחוליות חלשות כמו הגרים.

הגר נמצא במציאות חיים לא יציבה, הוא לא יכול להישען על משפחה ומעמדו האזרחי נחות כך שתפיסת המציאות שלו תלויה מאוד ביחס כלפיו של אזרחי הארץ. ואולי לכן המילה הראשונה בהתקנת היחסים עם הגר היא איסור הונאה. והיא מתכתבת עם איסור הזיוף בעבודת ה' ואיסור קבלת השוחד המייצר שינוי וזיוף בתפיסת המציאות והצדק של המקבל.

"מחזק" שני הוא הזיכרון שלנו – וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

רש"י: "אף הוא יכול (להונותך ו)לומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך".

הגרות מכונה על ידי רש"י מום, שהוא ביטוי קשה ונוגע לחווית המוגבלות של להיות זר בארץ. גם עברנו שלנו כולל גרות ולכן צריך להיות טבוע בנו זיכרון הפגיעות. כאשר אנחנו נטפלים למישהו שיש לו מוגבלות או חולשה אנחנו שוכחים למעשה את עברנו שלנו.

כאן אני מבקשת להזכיר את אמא של מוטי שעברה את השואה בנדודים בסיביר וברוסיה וכשהגיעה לארץ היתה בת עשר ונקלטה בקיבוץ עין שמר. "היינו פליטים, היינו פליטים והפעם הראשונה שהיתה לי מיטה קבועה לחזור אליה היתה בעין שמר והיתה לי שם גם מגרה משלי. עד גיל 10 לא ידעתי איפה אשן בלילה". אמא של מוטי אף פעם לא השתמשה בביטוי הזה וכששאלנו אותה למה היא אומרת על עצמה שהיתה פליטה היא אמרה - "לא יכול להיות שאנחנו שוכחים כל כך מהר מה זה להיות פליט ומה זה להנצל. חייבים לדאוג לפליטים שנמצאים אצלנו היום. היינו פליטים ואנחנו חייבים לזכור מה זה".

"מחזק" שלישי הוא העונש:

איסור הונאת הגר באיום: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. שמות כב, כב-כג

אם לא מספיק לנו זכרון העבר אולי איום העתיד ישפיע עלינו - הגלגל חוזר. מי שחזק היום יכול להיות חלש מחר. אנו עלולים לאבד הכל כך שאסור לנו להתייחס לגרים כאדונים.

האברבנאל מחבר את זכרון עבדותנו במצרים עם איום העונש: הייתם גרים במצרים ואני (ה') הענשתי את מי שלחץ אתכם:

גם שאתם ראיתם שבהיותכם גרים במצרים נידונו לוחציכם בעונשים גדולים וכלכם שוים לפני כגר כאזרח הארץ, לכן אל תלחצו את הגר פן אעניש אותך על זה כאשר עשיתי למצרים בעבורך, כי אני רואה דמעת העשוקים שאין להם מנחם להצילם מידי עושקיהם.

הקב"ה רואה את דמעת העשוקים שאין להם מנחם.

למה אין להם מנחם? למה עטפה התורה את היחס לגר בשלוש העטיפות האלה?

אני חושבת שזה קשור לתביעה הגדולה הניצבת בפנינו, תביעה שאנחנו נוטים להתעלם ממנה ולהמשיך בחיינו:

האחר אינו סתם מופיע, אלא הוא מתגלה; הוא מביא את חידושו עמו, בכניסתו או בהתפרצותו אל העולם המוכר... הוא דורש את תגובתי, את תשובתי ואני עשוי להתעלם, לסרב, להתנגד. האמת מרה: רוב הסיכויים שאני אסרב, אתעלם, אעמיד פנים כאילו לא ראיתי דבר מיוחד, מפני שהתשובה הנדרשת עשויה להוציא אותי מעולמי (דניאל אפשטיין, בתוך: האחר: בין אדם לעצמו ולזולתו, עמ' 198, בעריכת פרופ' מנחם בן־ששון וחיים דויטש, 2001)

אנחנו צריכים לבחור האם אנחנו רואים את הגרים. על פי רוב אנחנו אנשים טובים שעוזרים לזולת ויכולים להמשיך להיות כאלה גם בלי לראות את האחר ממש. את הגר.

אביא שלושה נתונים:

על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון לדצמבר 2017 חיים בישראל כ-35,300 מבקשי מקלט; 92 אחוז מהם הם מאריתריאה או מסודן.

בין 5,000 ל-7,000 גברים ונשים מתוך כלל מבקשי המקלט הם ניצולי מחנות העינויים בסיני.

שיעור ההכרה בפליטים בישראל נמוך מ-1%.

הבחירה להתעלם היא הבחירה השגרתית. לא רק שלנו כפרטים אלא גם של המדינה. גם היא לא נוטה להכיר בהם.

רש"ר הירש (ויקרא יט, לד):

מבשרכם חזיתם, לאיזו אכזריות תגיע אומה, המתנכרת לזכויות האדם של הגר. היה זה אסונכם במצרים, שהייתם גרים; ומכאן נבעה צרת העבדות והעינוי. ולפיכך זה יהיה עיקרון החוקה המשפטית של ארצכם: "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" (ויקרא כד, כב). אך קדושת החיים ברוח ובמעשה דורשת יותר מכן: היא דורשת שוויון גמור של הגר והאזרח - בהשקפתכם, ברגשותיכם וברצונכם הטוב; ולא עוד, אלא בעצם האהבה שתרחשו לגר ייוודע: אני ה' אלקיכם; שהרי למענו תקבלו באהבת אחים את כל הקרויים בנים למקום. בכבוד הגר ובאהבת הגר תיבחן יראתכם ואהבתכם את ה'.

בתחילת דברי שאלתי מה הקשר בין הפסוק זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ לבין איסור הונאה והלחץ הגר. כלומר, איך קשורה עבודת ה' הכנה אל היחס לגרים?

נראה לי שאני מאמצת את ההצעה של רש"ר הירש בכבוד הגר ובאהבת הגר תיבחן יראתכם ואהבתכם את ה'.