גד גדוד יגודנו טוב יותר מגנן גידל דגן בגן.

ישראל (רולי) רוזנר, פרשת ויחי (תשע"ג)

תילי תילים מילים יפות, מילים עפות, מתגלגלות מן הלשון. הן קומתך כמעט אפיים שחה, והעברית אשר חיכתה אלפיים היא תמתין לך עד בוא השחר. אם עדיין לא התחלתם לזמזם סימן שאתם צעירים, או שלא נולדתם בישראל.

כמו הנביאים, הקנאים לשם, הוא קינא לפועל ולתואר ולשם ובחצות, העששית בחלונו, היה רושם במילונו תילי תילים מילים יפות, מילים עפות, מתגלגלות מן הלשון. 
הן קומתך כמעט אפיים שחה, והעברית אשר חיכתה אלפיים היא תמתין לך עד בוא השחר. 

אם עדיין לא התחלתם לזמזם סימן שאתם צעירים, או שלא נולדתם בישראל, או שסתם אתם לא מחבבים את חווה אלברשטיין ומתי כספי שביצעו את השיר במקור. המילים הם של ירון לונדון והשיר נכתב על מחדש השפה העברית. השבוע, בכא' טבת, אנחנו מציינים את הולדתו של אדם ששינה את תולדות העם העברי. על מצבתו כתוב: אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית ומחבר המילון הגדול, נפטר בשנת השישים וחמש לחייו ומצויין התאריך: כו בכסלו, ו' להצהרת בלפור. כלומר שש שנים אחרי הצהרת בלפור (בה ראה בן יהודה תחילת ספירה לעידן חדש). בן יהודה נקבר בהר הזיתים. ובחנוכה האחרון ציינו 159 שנים למותו.

הצירוף הזה של יארצאיט לבן יהודה מצד אחד ולעובדה שהשבת היא שבת ויחי היא סיבה טובה לדבר בעברית על העברית. ספר בראשית מתחיל במילה יחידאית: בראשית, מילה שלא חוזרת על עצמה ופירושה סתום. הוא מסתיים במילה פשוטה שמסמלת מקום ואולי מרמזת להמשך: מצרים. בתווך שבין שתי המילים נברא עולם, נבראת ארץ, נברא עם העברים: והעיקר היום: נבראת שפה. שפה שכל כך שגורה בפינו עד שלעיתים אנחנו לא שמים לב ליופייה: מתעלמים מההקשרים, מהשורשים, מצירופי המילים, מגלגולי הלשון, מפלפולי האותיות. מילים מילים, תילי תילים, מילים עפות ואותיות פורחות. ולא, לא הפכתי לאבשלום קור. יש לי אמא שבמשך 40 שנה עוסקת בלשון, מורה, מרצה וסתם מתקנת טעויות, ולעצם הידיעה שהבן שלה מדבר על העברית אין תחליף. נחת קוראים לזה ביידיש.

פעם שמעתי את אגי משעול, שכמשוררת היא לא אהובה עלי במיוחד, אומרת משפט שקנה את חיבתי: היא אמרה: שפה שמחברת בין המילה רחם לרחמים אני לא יכולה שלא לאהוב. נסו את המשחק הזה עם מילים נוספות: השורשים מביאם את המילים שלנו לפעמים למקומות מאד משונים: השבוע שאלה אותי בתי אילה איך זה שאומרים על מישהו שהוא נחמד אם התורה מצווה עלינו לא לחמוד.

ובכך אעסוק: בשורש של פסוק אחד.

כמות הביטויים בפרשה שלנו לא הייתה מביישת גם את בן יהודה שהמציא בסך הכל כמה מאות מילים: רוב הביטויים נאמרים על ידי יעקב לבניו: אני מקריא רק ביטויים שתפסו ובלי הקשר: פחז כמים, עלית משכבי אביך, מעדני מלך, בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, אָרוּר אַפָּם, יודוך אחיך, אויביך ישתחוו לך, גור אריה, רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו, לבן שיניים מחלב, חמור גרם, אילה שלוחה, רובץ בין המשפתיים, מס עובד, ידין עמו, בן פורת יוסף, נזיר אחיו, המלאך הגואל, לישועתך קיוויתי ה', אמרי שפר…

אבל ברכה אחת נשארה יתומה: היא כל כך סתומה שלא נשאר ממנה שום ביטוי שאפשר להשתמש בו: "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב;" מה זה? לא ברור מה יעקב רצה להגיד: האם זאת שירה? או בדיחה: גד גדוד יגודנו, לשון נופל על לשון, כמו: שרה שרה שיר שמח?

פתחתי את מילון אברהם אבן שושן: דמותו של אבן שושן לא הייתה קיצונית כמו של בן יהודה, הוא היה צעיר ממנו, מורה בדויד ילין, והחותם שלו הוא המילון המקיף שכתב:

כך הוא כתב: גד הוא צמח תבלין ממשפחת הסוככיים, כמו שאמרו על המן, זרע גד צפיחית בדבש. הוא גם מזל, אושר, הצלחה: ואתם עוזבי ה' העורכים לגד שולחן. או כמו שאומרת לאה: בא גד – בא מזל טוב… מהו גדוד: אבן שושן: חבורה, קבוצה של לוחמים, ויקבוץ עליו אנשים ויהי שר גדוד. גדוד הוא גם תלולית שמעלה המחרשה על ידי פתיחת התלם.

את המילה 'הוא' אנחנו מכירים היטב. ואחרון: עקב: שוב אבן שושן: החלק האחורי של כף הרגל: ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו.

הצלחנו לפענח ארבע מתוך שש מילים והמקור של כל המפוענחות הוא מיקראי. ובכל זאת הברכה נשארת סתומה. גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב; נשארנו עם יגודנו ויגוד: מה הם? באבן שושן הם לא מופיעים.

פניתי לרש"י: רש''י בדרך כלל לא מפרש באופן מילולי אבל נראה שהפסוק הזה בלבל גם אותו, וגם הוא נתקע על שתי המילים יגודנו ויגוד: כך הוא אומר: גד גדוד יגודנו. כולם לשון גדוד הם. ואם תאמר אין גדוד בלא שני דלתי"ן, שם דבר צריך שני דלתי"ן, שכן דרך תיבה בת שתי אותיות להכפל בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן אמר כצפור לנוד (משלי כו, ב), מגזרת ושבעתי, אף יגוד יגודנו, וגדוד מגזרה אחת הם.

עד כאן הפירוש הלשוני: את רובו הבנתי, אבל את ההיגיון המילולי לא ממש: מה זאת אומרת דרך תיבה בת שתי אותיות להכפל בסופה: הרי אנחנו למדנו בתיכון שהשורש גדוד הוא גדד. סיפרתי לכם כבר על אמא שלי וזה הזמן להתקשר אליה: הנה מה שהיא אמרה:

זה וויכוח של לשונאים, אל תיכנס לזה אבל בגדול הייתה פעם תיאוריה של שורשים דו עיצוריים. כלומר שני עיצורים יוצרים שורש. לזה רש''י מתייחס. אבל בשלב מסוים חכמי ימי הביניים יצרו את התיאוריה התלת עיצורית שהיא שליטה בכל השפות השמיות. כלומר אם יש מילה עם שתי אותיות כמו קם, לשורש יכניסו ו' באמצע או כמו ב 'גד' יכפילו את האות האחרונה ואז הוא יהפוך לשלוש אותיות. תיאוריות של מדענים, ולכן השורש יצא ג. ד. ד…

בסדר, אז הבנו את ההיגיון הלשוני אבל מה הפירוש? גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב: נמשיך עם רש''י:

גדוד יגודנו: שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ: והוא יגד עקב. כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן, ולא יפקד מהם איש. כלומר היגודנו והיגוד הפכו אצל רש''י לפעלים.

גם אבן עזרא וגם רמב"ן הולכים בעקבות רש''י. הנה קטע מהרמב"ן:

יאמר כי גדוד יגודנו תמיד שיהיו לו מלחמות רבות ופשט גדוד עליו בארצו והוא יגוד אותו על עקיבו שיתגבר עליו וירדוף אותו והם ישובו על עקב.

עכשיו אבלבל אתכם עוד קצת. זוכרים את הציווי לא תתגודדו. אוהבים למשל תמרים? איך נקרא הקטיף שלהם? גדיד. ובאבן שושן: השורש גדד: כרת קיצץ חתך, קטף תמרים מן הדקל, מסכת כלים: גדד שתי כרעיים, או ממסכת בבא מציעא: קמה לקצור, ענבים לבצור, תמרים לגדוד.

ובאמת אצל פרשנים אחרים אנחנו מוצאים שהיגודנו והיגוד, מפועל שקשור למילה גדוד, פורש כפועל שקשור למילה גדיד: כלומר לחיתוך.

ספורנו:

גד גדוד יגודנו. אחר שאמר שדן נלחם כנחש ומפיל סוס ורוכבו אמר על גד שילחם דרך גדוד שיגוד ויכרות סוסו ורוכבו על דרך וטרך זרוע אף קדקוד: והוא יגוד עקב. וכשיכרות סוס ורוכבו יכרות את עקבם.

ופירוש אור החיים:

ואמר גד גדוד אויביו יסובבוהו על גדותיו, והוא יגוד פירוש יכרות אותם עקב פירוש עד כלה.

ובעל הטורים:

והרי עקיבו של הנרדף סמוך אל הרודף, וביותר כשהוא נופל ונכשל בנפילה ואז יכרית ויגד עקביו, זה"ש והוא יגד עקב, כי יגד היינו כריתה.

שבת שלום ותזכרו: גד גדוד יגודנו: זה טוב יותר מגנן גידל דגן בגן.