מתי תגיע הגאולה? בין ניסן לתשרי

שושנה כהן, פסח (תשפ"ד)

בימים הבלתי אפשריים האלה, אני מתלבטת בין תפיסת הגאולה כעולם חדש לגמרי שיוולד יש מאין מהקרקע הקשה והסדוקה של המציאות, לבין הגאולה הנראית לעין במחזוריות של הטבע וגלגולי ההיסטוריה

כִּי־הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים  סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי (לכי) [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי־לָךְ שיר השירים ב, יא-יג

המילים האלו, שנקרא עוד מעט בשבת חול המועד של פסח, מתארות היטב את התקופה בשנה שאנחנו נמצאים בה. קשה לא להרגיש – בעיניים, באוזנים, באף ובכל הגוף – את תחושת ההתחדשות באוויר. אפילו, הייתי אומרת בזהירות רבה, את ניצני התקווה. הטבע ממשיך, מראה לנו שיש התחדשות בעולם, ואנחנו חוזרים אליה בכל שנה.

במחלוקת מפורסמת במסכת ראש השנה (בבלי ראש השנה יא, ב) שיש לה גם ביטויים במדרשי ההלכה (מכילתא דרשב"י יב, מב), אומר רבי יהושע שבזמן הזה בעונה הזאת, בניסן, נברא העולם, ובניסן עתידה גם הגאולה להגיע: "בניסן נברא העולם… בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".

לפי עמדה זו ניסן הוא זמן של התחדשות. הוא משחזר את אירוע בריאת העולם וכן את גאולת ישראל ביציאת מצרים. לכן בניסן קשה מאוד להתעלם מהאפשרות שהעולם יהיה, או לפחות יכול להיות, טוב יותר. הדבר ניכר בשתי נקודות המבט שניסן מציע על טיבו של הזמן – נקודת המבט על הזמן ההיסטורי, הקשורה ליציאת מצרים, ונקודת המבט על מחזור ההתחדשות של הטבע, הקשורה לבריאת העולם. שתיהן יחד מבליטות היבטים של התחדשות ושינוי לטובה במציאות. הכל משתנה לטובה. הכל מתחדש.

לעומת זאת, רבי אליעזר טוען שלמרות שניסן הוא זמן הגאולה "ההיסטורי" ממצרים, אנחנו ניגאל דווקא בתשרי, שהוא גם הזמן בו נברא העולם: "בתשרי נברא העולם… בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להיגאל".

זכרו לרגע את התמונות של ה-7.10: הארץ חמה ויבשה. מחזור הצמיחה וההבשלה הסתיים, רוב העבודה החקלאית כבר הושלמה. התבואה נקצרה, הפירות נאספו, הכרמים נבצרו בין כסה לעשור והארץ, אפשר לומר זאת בכאב, על סף המוות. בעיצומו של תשרי, מתחיל "זמן רְבִיעָה". הקרקע מוכנה, צמאה ומשתוקקת לקבל את המים והחיים שהם מביאים; הארץ זקוקה לגשם שישקה אותה מלמעלה, ולהתחדשות מי התהום שישקו אותה מלמטה.

בניסן ניתן לראות את ההתחדשות של הטבע בעין. בתשרי ההתחדשות היא משהו שאנחנו יכולים רק לדמיין, במילים אחרות: אנחנו נדרשים להאמין, לקוות, להתפלל. התפילות שלנו בתשרי – על הגשם, על התשובה – הן תפילות על דברים שאינם נראים לעין. אנחנו זקוקים לישועה שלא בטוח אם תבוא ומתי תבוא.