ניצבים · תשפ"ה

היום היום היום

שיתוף
וואטסאפ מייל
הורדת המקור (Word)המקור
הלוואי שהשנה, כשנעמוד כולנו יחד בתפילות של ראש השנה נזכה לעבור מיאוש לאחריות, אל עבר שותפות בהבאת צדק ושלום לעולמנו השבור, כן יהי רצון.

בקצרה

כל היום - מבטא שבר ויאוש מול "היום" שמסמל כוח, עמידה איתנה ותקווה. הכנה לתפילת ר"ה בה יש תפילה לתיקון ותקווה נוכח ימי המלחמה והחטופים

שושנה כהן, פרשת ניצבים (תשפ"ה)

הלוואי שהשנה, כשנעמוד כולנו יחד בתפילות של ראש השנה נזכה לעבור מיאוש לאחריות, אל עבר שותפות בהבאת צדק ושלום לעולמנו השבור, כן יהי רצון.

בשבת שעברה, בפרשת כי תבוא, קראנו את הקללות. הרבה מהן מקבלות משמעות כואבת במיוחד לאור המציאות של ימינו, אני בטוחה שאני לא היחידה שבכיתי כשקרtתי את הפסוק הזה:

בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל־הַיּוֹם… דברים כח, לב

יש בביטוי “כָּל־הַיּוֹם” משהו שמשדר ייאוש – כל היום כמהים, כל היום מחפשים, ולא מצליחים לשנות את המציאות. פסיביות קשה מול סבל אינסופי.

את אותה תחושה פוגשים גם במגילת איכה סביב חורבן הבית וירושלים:
אַךְ בִּי יָשׁוּב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל־הַיּוֹם (איכה ג, ג)
וגם בסיפור המבול, לפני שהעולם נחרב:
וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם בראשית ו, ה

בכל המקומות האלה – “כָּל־הַיּוֹם” הוא מציאות של שבירה וייאוש שאין ממנו מוצא.

אבל באותם פרקים עצמם בספר דברים חוזרת שוב ושוב אותה מילה – “הַיּוֹם” לבדה, יותר מעשרים פעמים. כמו בפרשה שלנו:

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם... לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם דברים כט, ט

כאן “הַיּוֹם” הוא ההפך הגמור: לא חוסר אונים אלא קריאה לעמוד, לקחת אחריות, ולקבל על עצמנו את הברית עם הקב"ה.
ובספר דברים ברור – הברית והמצוות לא נועדו רק לפולחן, אלא כדי להביא צדק, משפט וטוב לעולם.

אותה מילה – “היום” – מסמלת שני עולמות: “כָּל־הַיּוֹם” זה ייאוש ופסיביות, ו“הַיּוֹם” זו בחירה, אחריות ומחויבות.

בראש השנה אנחנו מסיימים יחד את התפילות עם הפיוט המפורסם “הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ”.

הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ
הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ
הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ
הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ…
הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ
הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ

בסוף התפילה אנחנו עומדים כולנו יחד וחוזרים שוב ושוב: “הַיּוֹם, הַיּוֹם, הַיּוֹם”. אחרי הקריאה של ספר דברים לקחת אחריות – כאן אנחנו פונים בחזרה אל הקב"ה ודורשים ממנו עזרה וכוח במשימה.

והשותפות הזאת מקבלת ביטוי יפהפה במדרש מפסיקתא דרב כהנא על ההפטרה משבת שעברה “קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ”: "אמר הקב"ה לישראל: בני – הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי, אני ואתם נלך ונאיר לציון".

הלוואי שהשנה, כשנעמוד כולנו יחד בתפילות של ראש השנה נזכה לעבור מיאוש לאחריות, אל עבר שותפות בהבאת צדק ושלום לעולמנו השבור, כן יהי רצון.