חיים של ברכה

שייקה אל עמי, פרשת ראה (תשפ"ה)

גם בתוך מורכבות הימים הללו, ראוי שיהדהד בנו קולו של משה והבחירה שהוא מציב בפנינו.. חברתנו רייצ'ל דיברה על "עיניים פקוחות לרווחה" שבהן רואים את הכול, גם את מה שלא רואים, ואני מבקש שנראה בהם גם את אופציית חיי הברכה האפשריים לנו, ולמסע התיקון שהם מחייבים אותנו.

יהיו דברי אלו גם לעילוי נשמתו של הרש אהובינו. לצערי את האזכרה המרגשת החמצתי בשל חופשה משפחתית, אך השלמתי באדיבות היו-טיוב. ואני מבקש להתחבר גם למקצת הדברים שנאמרו בה.

"ראה אנוכי נותן לפניך היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם". אחרי פרשות המבוא - סיפור המסד ההיסטורי והתאולוגי במילותיו של משה לדור אשר לא ידע ולא חווה… מגיע משה אל עיקר נאומו - אל הצעת הברית שבין אלוקים ועם ישראל. ברית המושתתת על יכולת הבחירה, והמחייבת בחירה מודעת והתמסרות מליאה. זו אינה בחירה רוחנית אמורפית, אלא בחירה התובעת את עיצובם של החיים הפרטיים והציבוריים-פוליטיים.

"הרמב"ם רואה בפרשות אלו הוכחה לאמונתנו בבחירה חופשית…", כותב הרב יונתן זקס, וממשיך:

אך יש בהן עוד משהו, הן גם הצהרות פוליטיות. הקשר בין החופש האישי (שעליו מדבר הרמב"ם) לבין הבחירה הקולקטיבית (שעליה מדבר משה) הוא זה: אם בני האדם הם חופשיים, הם צריכים חברה חופשית שבתוכה יוכלו ליישם את החופש שניתן להם. חזונו של משה הוא פוליטי מובהק - אבל בדרכו הייחודית. הפוליטיקה אינה מרוץ אחר כוח, מערכת של הגנה על אינטרסים, או מכשיר למיצובם של מעמדות ושכבות, והיא אינה כלי ביטוי לגאווה לאומית. במקום זה הוא קורא לעם לקבל על עצמו ענווה ואחריות. כולנו יקרים בעיני ה' באותה מידה. על כולנו הוא הטיל להאכיל את העניים, לאמץ אל ליבנו את היתום והאלמנה, את הלוי נטול הקרקע ואת הנוכרי, ולחלוק עמם את ימי שמחתנו וימי המנוחה שלנו. נצטווינו ליצור חברה צודקת המוקירה את כבוד האדם וחירותו.

הבחירה בחיים של ברכה, היא כמובן גם אישית - בחירתו החופשית של כל אדם, אך גם בחירה קולקטיבית של החברה והקהילה כולה, וזה עניין נאומו של משה. איך יוצרים "חברה של ברכה"? כאמור, הבחירה בברכה, תובעת את עיצוב החיים הפרטיים והציבוריים-פוליטיים. בפרשתנו ובפרשות הבאות משרטטת כיצד נראית חברה של ברכה, המושתת על אדני הזיכרון של "כי גרים הייתם בארץ מצרים..". חברה שבה כדי להתקרב לאלוקים צריך להתקרב לבני אדם. אלוקים אמנם יושב בשמיים, אך ניתן להנכיחו בחברה בעלת רגישות מוסרית לגר ליתום ולאלמנה.

משה בדרכו מלמדנו שהמאמץ מחייב גם מלחמה עיקשת ברע. ספר דברים הוא קנא ונוקב במלחמתו בעבודת האלילים על כל שבה... עד כדי דין "עיר הנידחת" (יג, יג-יט; בין אם הייתה או לא הייתה כדברי חז"ל (בבלי סנהדרין עא, א)). כי משימת הברכה המבוקשת אינה פלורליסטית ואינה צמחונית ביחס לרע. היא מחייבת מאמץ להילחם בו ולהעבירו מן הארץ. אך היא גם זוכרת היטב שמי שירתום את להט המלחמה ברע החיצוני למלחמה בבית, יביא חורבן אל ביתו. ולכך היא גם תבקש בתום המלחמה "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך" (יג, יט).

גם בתוך מורכבות הימים הללו, ראוי שיהדהד בנו קולו של משה והבחירה שהוא מציב בפנינו. חברתנו רייצ'ל דיברה על "עיניים פקוחות לרווחה" שבהן רואים את הכל, גם את מה שלא רואים, ואני מבקש שנראה בהן גם את אופציית חיי הברכה האפשריים לנו, ולמסע התיקון שהם מחייבים אותנו. בפרטי ובכללי. "מה הלמה שלך" שואל אותנו הרש אהובינו… אך השאלה אינה רק שאלה פרטית אלא גם שאלה חברתית כללית "מה הלמה שלכם…"? "עיניים פקוחות לרווחה…" תדיר למי שאיתנו במסע, ול"מה" שאליו אנו חותרים.

כדברי הרב שלומי דנינו, מנהל הימלפרב: "אבל זה אולי משהו שאני לוקח מהרש ולא פחות מליבי ואורלי וריצל וג'ון… לבחור בחיים שוב ושוב, לזכור שבחירה חופשית אצל כולנו היא משהו שצריך לבחור בו ולעשות טוב, לזכור שיש מה להגן בצורה הכי פשוטה על המדינה של כולנו…" וכדברי חברנו ג'ון: "מה אני יכול לעשות היום כדי להיות אדם יותר טוב, ולעשות אדם יותר טוב…" וברוח הצעתו של משה, אני מבקש להוסיף - "מה אני יכול לעשות היום כדי לתרום לחברה טובה יותר ולמדינה טובה יותר." חברה ומדינה שיבחרו בחיים של ברכה ולא של קללה.