משה ואהרון – על מנהיגות ולגיטימציה ציבורית

ידעאל אריאל, פרשת שמות (תשע"ב)

האם היו משה ואהרון אחים? אחים לשליחות - כן, אחים ביולוגיים - כנראה שלא. עד יומו האחרון ידע משה כי אין למנהיגותו קיום ללא הלגיטימציה שהעניקה לו משפחת קהת

בשבוע שעבר עמד כאן יקי על הבימה ודרש בשבחו של רש"י. דורות של יהודים הורגלו לקרוא את המקרא דרך עיניהם של חז"ל, כפי שהשתקפו להם מפירושיו של רש"י על פרשת השבוע.
אין כמו סיפור יציאת מצרים כדי להעצים זאת שכן אנו פוגשים בו לא רק במסגרת פרשת השבוע אלא גם סביב שולחן הסדר וההגדה של פסח. כל ילד בגן מכיר את הסיפור על בוריו - ע"פ הנרטיב המדויק שמסרו לנו חז"ל.
אנסה בדקות הקרובות לקרוא בפרשת השבוע רק לפי פשוטה, תוך שאני מניח בצד את דרשותיהם של חז"ל.

בלב פרשת השבוע עומד מעמד הסנה, הוא מעמד בחירתו של הנביא ושליח האלוקים - מנהיגם של ישראל. משה עומד מול הסנה, במעמד הר סיני הפרטי שלו, ונשלח ע"י אלוקים להנהיג את בני ישראל ולהוציאם ממצרים.
מה יודעת התורה לספר לנו על משה, האיש אותו מייעד האלוקים לשמש כנביא וכמנהיג האומה הישראלית?
משה ניצב אל מול הסנה כאיש מדייני, נשוי לאחת מבנותיו של כהן שבט מדין, רועה צאן, מתגורר במדבר סיני, הרחק מלב המדינה המצרית - שהיא זירת ההתרחשות המרכזית בסיפור יציאת מצרים, איש 'פריפריה' במובן העמוק של המילה. אדם המנותק במשך שנים מן ההוויה, השפה, התרבות והפוליטיקה המצרית, וגם מזו העברית, אדם שאין בינו לבין האירועים במצרים דבר וספק גדול אם בכלל שמע עליהם.
מה לו בכלל ולעברים הנאנקים תחת עול פרעה?
במטרה לסייע לנו מעט לפתור את חידת חייו של משה ואת הנסיבות אשר הובילוהו להנהגת בני ישראל מרכזת עבורנו פרשת שמות רצף סיפורים, פיסות מידע, אשר עשויים לשפוך מעט אור על עברו העלום. אין כאן רצף סיפורי, כי אם אינפורמציה מקוטעת, אותה מניח המקרא על ציר כרונולוגי במטרה לייצר קו רציף אחד. מדובר בפרטי מידע חלקיים ביותר, חסרי רצף, נראים כאילו אינם מתיישבים זה עם זה. ככל שפרשת שמות הולכת אחורה בזמן כך איכות המידע שהיא מוסרת על עברו של משה הולכת ויורדת.

אלה הנתונים הביוגרפיים שאנו נחשפים אליהם:

משה אינו יליד מדיין אלא איש מצרי במוצאו, מקורב לחוגי השלטון ולארמון פרעה, איש נמלט שהרחיק לארץ מדיין ושם לא יכלה יד פרעה להשיגו.

על נסיבות בריחתו ממצרים אנו שומעים כי היא תוצאה של התנגדותו למשטר השעבוד שניהל פרעה, ושבמסגרת זו היה מעורב ככל הנראה גם בפעילות אלימה, שחייבה את בריחתו ממצרים.
פערי המידע המשמעותיים הינם באשר לנסיבות לידתו של משה ושנות ילדותו במצרים. מדובר ב'חור שחור' אמיתי. קטעי המידע בהקשר זה מעורפלים, ונראים כאוסף של שמועות חסרות הגיון. המקרא מספר על משה שגדל כילד מצרי מאומץ בארמון המלוכה. על אף שמו המצרי השמועה אומרת כי מוצאו מילדי העברים, מאחר ונמצא בתיבה על היאור אליו הושלכו ילדיהם. שמועה נוספת מדברת על הורים מבני שבט לוי המיוחס אך איש אינו יודע לנקוב בשמות אביו של משה או אימו. שמועה.
גם אם סיפור המסגרת שיצרו פיסות המידע השונות קרוב למציאות הרי אין ספק כי כתינוק שניתק מסביבתו ולא עמד עימה בקשר כל חייו, נעדר משה הקשר משפחתי כלשהו. ודאי שהתרבות, השפה וההרגלים העבריים זרים לו לחלוטין. הקשר היחיד של משה לעמו הינו אותו רגש אחווה קמאי, מלווה בתחושת אי-צדק אוניברסאלית, אשר מביאים אותו להתמרד כנגד שיטת הדיכוי המצרי.

והרי זו בדיוק הסיבה לבחירתו כנביא וכמנהיג ע"י אלוקים.
אלוקים בוחר במשה בגלל מי שהוא ולא בגלל נסיבות חייו.

אלוקים בוחר כנביא ומנהיג את האיש המתאים ביותר גם אם הוא זר, מרוחק, אדם ללא עבר, ללא יחוס משפחתי או שבט - אאוטסיידר מוחלט.
בליבו של מעמד הסנה מצוי אותו דו שיח מתיש וחוזר על עצמו במהלכו מנסה אלוקים לשכנע את משה לקחת על כתפיו את תפקיד הנביא המנהיג.
משה מסרב, מבין שאין לכך כל סיכוי וכי מדובר ברעיון שווא.
איזה סיכוי יש לאדם זר, חסר שורשים ומשפחה, להופיע יום אחד, להציע עצמו כמנהיג עבור בני ישראל ולהתקבל על ידם? מאיזו סיבה בכלל ישמעו לו? מה להם ולאדם זה שאיש אינו מכירו ושטוען כי הוא שליח האלוקים? אדם שאפילו היו שורשיו עבריים - הרי שאת שפתם ותרבותם אינו יודע, זר מוחלט, נשוי למדיינית, אפילו בניו אינם נימולים. ספק גדול אם כחבר קהילה היה מתקבל, כמנהיג ודאי שלא.

משה עומד מול אלוקים ומסרב שוב ושוב להפצרותיו בידיעה ברורה כי אולי ראוי הוא להנהגה אך אין סיכוי שבעולם כי הדבר יתממש. האם קוסמות של העלמת נחש יכולה לכפר על העדר התשתית הבסיסית ביותר לצמיחתו של מנהיג? בשפתם של היועצים האסטרטגיים והפרשנים הפוליטיים "משה אינו בחיר", מועמד אולי ראוי אך לחלוטין לא רלוונטי, ומכיוון שכך אין הוא מתכוון לשים עצמו ללעג בעיני העם.
בשיאו של הויכוח נאלץ אלוקים להשלים עם תמונת המצב הריאלית כפי שהיא מוצגת ע"י משה. שהרי זהו הטבע האנושי – לא תמיד המועמד המתאים והראוי הוא גם הנבחר. לא הרי הבחירה האלוקית כבחירה האנושית.
בנקודה זו של הסיפור נמצא הפתרון. אין זו הדרך אותה רצה האלוקים להוביל אלא פתרון שכולו אילוצים, ברירת מחדל, השלמה אלוקית עם המציאות ועם חדלונם ומוגבלותם של בני אדם.
הפתרון הוא אהרון.
אהרון הוא היפוכו המוחלט של משה בכל פרמטר אפשרי. בן האריסטוקרטיה בהתגלמותו. בפרשת וארא מתוארת שושלת משפחת לוי המבססת את דרכו המובנת מאליה של אהרון לעמדת המנהיגות. "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי־לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי… וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת־יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־אַהֲרֹן… וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת־אֱלִישֶׁבַע בַּת־עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־נָדָב ..." (שמות ו, טז-כג) וכך הלאה. מיוחסים בני מיוחסים. האנשים הנכונים נישאים לנשים הנכונות ומולידים נסיכים - שהם המנהיגים לעתיד. דם כחול - דור אחר דור. הכל מתועד ורשום במגילות היוחסין המועברות מאב לבן. אהרון הוא המנהיג הטבעי, זה שהחיים הובילוהו לעמדת הנהגה, זה שידע כי יהיה מנהיג עוד בגן הילדים, בן לאצולת משפחת לוי, מלב המילייה החברתי, התרבות והקונצנזוס של קהילת העברים.
לו היו נערכות בחירות במחוזות גושן היה אהרון אחד המועמדים הוודאיים לזכייה. ראו באיזו קלות מתקבל אהרון ע"י בני ישראל בהביאו את בשורת הגאולה. כך מספרת הפרשה "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כׇּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. וַיַּאֲמֵן הָעָם..." (שמות ד, ל-לא). אין זכר לכל ההיסוסים וההתפתלויות המלווים את משה: "וידבר אהרון… ויאמן העם". באופן פשוט וללא פקפוק.
התורה אינה מספרת לנו דבר וחצי דבר על אופיו של אהרון או על מעשיו. הנתון היחיד הרלוונטי הוא יחוסו - הרי די לו בכך כדי להיות מנהיג בישראל.
מן הסתם ראה עצמו אהרון מתאים ובשל לעמדת הנהגה. הוא המנהיג הטבעי הראוי להיות שליח ה' ולהוציא את בני ישראל ממצרים.

שמו של אהרון אינו מוזכר כלל עד לנקודה זו של הפרשה. בעיני עצמו ראוי הוא אך בתהליך הבחירה האלוקית אין לו זכר. שמו עולה רק כאשר כלו כל הקיצין, כאשר מתברר כי לא ניתן יהיה להוביל את המהלך האלוקי ללא מצע של לגיטימציה אנושית.

"וַיִּחַר־אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי־דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא..." (שמות ד, יד). אלוקים כועס אך נאלץ להשלים בידיעה שאין לו ברירה. בשביל להעביר מסר צריך כנראה גם רייטינג. התפקיד שמייעד אלוקים לאהרון אינו תפקיד של הנהגה אלא של יצירת לגיטימציה. יחצ''ן מקצועי כובש דרך. אהרון נדרש להכשיר את הקרקע לביאתו של המנהיג הנבחר משה.
בנקודת השיא של מעמד הסנה מייצר אלוקים את הציוות בין משה ואהרון - המנהיג והדובר, שליח האלוקים ונציג הקהל, הבחירה האלוקית והבחירה האנושית.
האם היו משה ואהרון באמת אחים? אחים לשליחות - כן, אחים ביולוגיים - אני מעריך שלא. לכל אורך התורה ממשיך משה להיות נטע זר בספרי השושלות ואילנות היוחסין של משפחת אהרון הכהן. מדובר באחווה שכולה אינטרס. עד יומו האחרון, לאחר 40 שנה של תלאות בהנהגת העם, יודע משה כי אין למנהיגותו קיום ללא הלגיטימציה שמעניקים לו משפחת קהת ושבט לוי. זו דרכו לצלוח את כל משברי המדבר.
אהרון, הנסיך הדחוי ע"י האלוקים, ממשיך לנטור למשה על הדרתו מעמדת המנהיגות והדבר מתפרץ לא פעם במהלך שנות המדבר.
אולם זו היא הבחירה האלוקית. הבחירה בראוי ולא במיוחס, במתאים בזכות עצמו ולא במתאים בעיני עצמו.
שבת שלום.