אל "באר לחי ראי" – על טראומה נחמה ותיקון

אשרת שהם, פרשת חיי שרה (תשפ"ב)

אל "באר לחי ראי": על טראומה נחמה ותיקון

גם אם ירד לבדו מהר המוריה, לא היה זה אותו יצחק... והוא הלך להתנחם, למצוא מזור והכלה אצל הגר וישמעאל. שם, יכול היה יצחק למצוא מזור תיקון ונחמה.

"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכתה" (בראשית כג, ב)

תאור מותה של שרה מגלה בדידות רבה, ברור שאברהם לא נמצא עמה, אלא מגיע מבאר שבע לחברון לספוד לה ולקברה, ויצחק בכלל לא מוזכר בקבורתה. הבן שכה קיוותה וציפתה לו לא נמצא בשעת מותה בסמוך אליה.

המדרש מנסה לחבר בין עקידת יצחק למות שרה, במדרש המפורסם המתאר את השיח בין השטן המבשר לה על העקידה, ברור שיש פרוד ושינוי בבית אברהם ושרה. אלוקים לא מדבר ישירות אל אברהם מאז העקידה, האם אברהם ושרה כבר לא חיים יחד? ויצחק? היכן הוא...

טבעי לחשוב שיצחק ממהר לבית אמו, לאוהל שרה.

בויקרא רבה מסופר:

תדע שכן כשחזר יצחק, אמרה לו היכן היית בני? אמר לה: נטלני אבי והעלני להרים והורידני לגבעות… אמרה: אבוי על בן של אם רווית יגון אילולא המלאך כבר היית שחוט. אמר לה: כן, באותה שעה צווחה… לא הספיקה עד שמתה, זה שכתוב "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" ומהיכן בא מהר המורה.

(ויקרא רבה, פרשה כ, ב)

המדרש מניח שיצחק בורח מאימת העקדה באופן טבעי לחיק אמו ומנסה להתנחם אצלה. אולם האימה שאוחזת בה עם גילוי העקידה, עם גילוי העדר הגבולות של אברהם, מביאה לכך שהיא נופחת את נשמתה אל מול יצחק…

לא די שעבר את העקידה אלא שמעתה אף אשמת מותה של שרה רובצת על כתפיו... בכל מקרה נחמה והכלה לא עבר יצחק אצל שרה...

נחזור רגע לעקידה.

ברור שיצחק לא חוזר עם אברהם אחרי העקידה, כפי שהבטיח אברהם לנעריו "שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה… ונשובה אליכם…". יצחק אינו חוזר עם אברהם אף שבהליכתם לעקידה נאמר פעמיים "וילכו שניהם יחדיו" ואחרי המעשה - אברהם שב לבדו "וישב אברהם אל נעריו".

אני מבקשת להציע שיצחק לא חזר לשרה. אולי חשב שהיא שותפה לאברהם במזימה, כפי שהלכה עמו לאורך כל שנים, הוא ראה כיצד שרה מסוגלת לגרש את הגר ואת ישמעאל, את קור רוחה וליבה כשחשבה שהתנהגותם לא משרתת את האתוס של המשכיותם.

אז להיכן הלך יצחק?

יתכן שיצחק מעולם לא חזר מההר. נפשו הפגועה, הטראומה שעבר שינתה אותו לבלי הכר, הוא לא אותו יצחק… ההגדרה של טראומה - איום ממשי על החיים - בדיוק מה שעבר עליו בעקידה - מאותו רגע אינו אותו אדם, ואישיותו מתעצבת סביב האיום הקיומי… ואכן אחרי העקידה יצחק מגלם את האישיות הפוסט טראומטית, הפאסיבית, הנמנעת, הנתונה למניפולציה, שאינה רואה את המציאות...

גם אם ירד, לבדו מהר המוריה, לא היה זה אותו יצחק.

עיון בפרשה שלנו מגלה כי יצחק ברח ל"באר לחי רואי".

באר לחי ראי נזכרת פעמיים בפרשה. בפעם הראשונה כשיצחק פוגש את רבקה, הוא בא "מבוא באר לחי רואי" (כד, סב) ובסוף הפרשה הוא "וישב יצחק עם באר לחי רואי" (כה, יא).

באר לחי רואי היא בארה של הגר: "וימצאה מלאך ה' על עין המים במדבר… מפני שרה גברתי אנכי בורחת... ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי, כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי ראי על כן קרא למקום באר לחי רואי" (טז, ז-יד).

מקום המפלט של הגר בבריחתה של הגר מפני שרה היא באר לחי רואי, גם בגרושה עם ישמעאל היא מוצאת באר במדבר, אולי שוב את באר לחי רואי…

זהו המקום שבו מלאך ה' רואה את ענייה, הוא אותה את מצוקתה נותן תוקף לסבל ולפגיעה בה…

גם המדרש רואה בבאר לחי רואי את הגר "באר לחי רואי אותה שכתוב בה אתה אל ראי, מכאן אתה למד שהיא הגר" (תנחומא, חיי שרה ח).

אמנם הפרשנים הקלאסיים מנסים לתרץ את הליכתו של יצחק להגר על מנת להשיבה אל אברהם - גם רגישות כלפי ילדים נפגעי טראומה המנסים להחזיר את המצב לקדמותו, את עולם והחיים שלפני הטראומה...

אבל נראה כי באמת יצחק הלך להתנחם, למצוא מזור והכלה אצל הגר וישמעאל .

מי שעברו טראומה דומה של איום על חייהם, של תעיה במדבר, של גירוש למדבר, יכול להכיר בטראומה, להכיל אותה, לראות אותה, לתקף אותה.

רק בחיקה החם, בחיק האמהות הבלתי מסוייגת, הרכה, החומלת, הבוכה ומתפללת, המשוחחת בשפת הרוך והתיקון יכול יצחק למצוא מזור, ושם הוא קובע את מקומו.

במדרש אגדה "באר לחי רואי, על שם המלאך שהוא חי לעולם ששלחו הקב"ה לראות עלבונות" (מדרש שכל טוב, בראשית טז, יד:א).