מעשייה בעיתון "המגיד" ופירוש מסתורי לשמו של יהושע בן נון

ישראל (רולי) רוזנר, פרשת פנחס

מעשייה בעיתון "המגיד" ופירוש מסתורי לשמו של יהושע בן נון

חכמים כבר הוסיפו ליהושע עוד תארים, הם למשל חיתנו אותו עם רחב אחרי כיבוש יריחו, וגם סיפרו עליו שיתר המרגלים כינו אותו בכינוי מעליב "ריש קטיעה"

עיתון המגיד היה שבועון עברי שנדפס בסוף המאה ה 19 בפרוסיה, עוד לפני שהומצאה המילה עיתון על ידי אליעזר בן יהודה. לכן קראו לו "מכתב קורות הימים" עורכיו, אליעזר ליפמן זילברמן ודוד גורדון, מראשי חיבת ציון, הפכו אותו לאחת הבמות המרכזיות של תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה ומאוחר יותר גם בישראל. לכבוד הגליון הראשון כתב העורך למתנדבים שרצו לכתוב בו את הפסקה הבאה: ”השמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה. לכן המעשייה שאני אספר לכם קצת מוזרה והיא קשורה בדרך עקיפה גם לפרשתנו פרשת פנחס ולאחד מכוכביה הנוספים, ריש קטיעה, כינויו.

הדרמה של פרשת פנחס נפתחת אמנם בתודה לנכדו של אהרון הכהן "בקנאו את קינאתי בתוכם" אבל רגע חשוב לא פחות מתחבא בהמשך הפרשה. ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל” משה נצטווה לעלות להר העברים ולצפות על ארץ ישראל, שאליה לא ייכנס. "וראית אותה ונאספת אל עמיך, גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך". לאחר שמשה עולה על ההר ה' מצווה אותו למנות מנהיג שיחליף אותו לאחר מותו ”וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" וכאן הדרמה מגיעה לשיאה. "ויאמר ה אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו, והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וציוות אותו לעיניהם. ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל. ובהמשך... ויסמוך את ידיו עליו ויצווהו כאשר דיבר אדוני ביד משה.

אבל מיהו יהושע? מה אנחנו יודעים עליו?

המקרא מזכיר לראשונה את יהושע סביב המלחמה בעמלק שם הוא מתואר כמי שמצווה על ידי משה לארגן צבא "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי." יהושע נלחם היטב שכן כתוב בהמשך" ”וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב”

אחר כך יהושע מוזכר כנאמן על משה "וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.” הוא גם מלווה אותו עד למרגלות הר סיני כדי לקבל את הלוחות, ושב איתו למחנה עם הלוחות ומזהה לא נכון את קולות הריקודים סביב העגל כקולות מלחמה, משה מתקן אותו. ובפרק יג', בפרשת המרגלים מעוזר מסור ונאמן הוא הופך למרגל הנאמן, ובניגוד לרוב מוחלט של חבריו הוא ממליץ לכבוש את הארץ כי יכל נוכל להם. בספר דברים, בשונה מסדר הדברים אצלנו בפרשה מתואר כי מיד לאחר חטא המרגלים נמסר למשה מה' כי יהושע הוא האדם המיועד להנחיל לבני ישראל את הארץ ”יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה, אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל".

עד כאן המקרא. חכמים כבר הוסיפו ליהושע עוד תארים, הם למשל חיתנו אותו עם רחב אחרי כיבוש יריחו, וגם סיפרו עליו שיתר המרגלים כינו אותו בכינוי מעליב "ריש קטיעה". מהו ריש קטיעה? הפשט הוא האות הראשונה של שמו קטועה, כלומר שמו היה הושע, והוסיפו לו י' – יהושוע . במסכת סוטה מסופר לנו במדרש על פרשת שלח לך ששמו היה ריש קטיעה כיוון שלא היו לו בנים ושאר המרגלים לגלגו עליו בשל כך.

כך או כך, ברור שיהושע היה בנו של נון. שנון הוא שמו של אביו. יהושע בן נון. וכאן אני רוצה לחזור לעיתון המגיד שאיתו פתחתי, כי בגליון ה28 של המגיד, איפשהו בסוף המאה ה19 נדפס סיפור, שלפיו יש מסורת שלשם בן נון יש בכלל סיבה אחרת. ואני מצטט. "כתב הגאון החסיד האלוקי המפורסם… דקהילת קודש קובנא, שמצא בספר קדמון מדרש מה שכתבו בו… אני מקצר... ואשתו (של אבא של יהושע) הייתה עקרה והצדיק מתפלל נוכח אשתו ויעתר לו ה'... ואחרי שילדה מוסיף המספר, ותיקח לו אמו תיבה ותחמרה בזפת ותניחהו ביאור וימן ה' דג גדול לבלוע את התיבה... בהמשך הסיפור פרעה יוצא לדוג, תופס גד שמן במיוחד, ומוצא בו ילד ישן...

לא אסבך אתכם בהמשך הציטוטים רק אומר שמסופר בו שפרעה מגדל את יהושע בארמונו וכאשר הוא גדל הוא ממנה אותו ל"ריש קטיעיא" (כלומר לתליין של בית המלך) ובתוקף תפקידו זה הוא מצווה להרוג את אביו. כשנודע לו על מה שעשה, הוא עושה תשובה ובורח, ומכאן הכינוי שלו" ריש קטיעה" אבל שמו האמיתי הוא בן נון על שם הדג שהציל אותו. שילוב של יונה הנביא, משה רבינו ויוסף מוקיר שבת. לנו המעשייה נשמעת מופרכת, העניין הוא שבעיתון כתבו אותה בשיא הרצינות, זוכרים את מה שביקש העורך מכותביו: ”השמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה”. דיוק! אמת!, אז הם דייקו והוסיפו, ושוב אני מצטט "ונוכל להאמין המעשה ההוא באמת מפני שנמצא כן בכתבי היד של הגר"א זצ"ל וחס וחלילה להאמין זאת להמצא שם דברי שקר. כלומר יש על מי לסמוך, הגר"א כתב אז הגר"א יודע. אני לא בדקתי בכתבי היד של הגר"א, משום שבעקבות המרשתת נדדתי לעיתון אחר. שהרי לא כל העיתונאים שרלטנים.

ומעשה שהיה כך היה, פעם, כשיוסדה הרבנות הצבאית החליט מי שהחליט שמוסד מפואר צריך שיהיה לו כתב עת. הם קראו לו מחניים ובביטאון תורני זה פורסמו מאמרים ומחקרים ביהדות והסטוריה יהודית. סך הכל יצאו כ-130 חוברות בצורה זו, כשכל חוברת מוקדשת לנושא מיוחד. 18 החוברות הראשונות יצאו בשם "ילקוט הרבנות הצבאית". אחד הכותבים בכתב העת היה הרב מרדכי הכהן, איש ירושלים ומחשובי הציונות הדתית של אותה תקופה. בשנת 1972 הוא כתב מאמר גדול על יהושע בן נון ובו הוא התייחס גם לסיפור שלנו. בן הדג, וכך הוא כותב:

על אופן לידתו של יהושע בן נון יש בדותה משונה ומוזרה מאד… בדותה זאת מעידה על עצמה שאינה אלא פרי הדמיון, על יסוד השם נון שפירושו בארמית דג, רצה בעל דמיון מתמיה ליצור הקבלה בין לידת משה רבינו לבין לידת יורש העצר שלו, מה הרב הושם בתיבה והושלך ליאור אף התלמיד. מה הראשון שנמשה מתוך המים על ידי בת פרעה נקרא משה אף השני נקרא בן נון על שם הדג שהצילו מטביעה... וממשיך הרב, יש גם יסוד לשער שבדותה זאת לא היה יצירתה ולידתה בקדושה ושמקורה בעמים אחרים... שהרי בנקל ניתן להבחין בה עקבות או גם חיקוי מלא של מיתוס יווני עתיק שמספר על... נחשו מי? אדיפוס… שגדל בבית המלך ובבלי דעת הרג את אביו הביולוגי, ומי שלא מתמצא בסיפור, שיבדוק בספר דברי המיתולוגיה היוונית. אצלנו, בספר דברי הימים ובספר שמות במדבר דברים ויהושע, בן נון, הוא בפשטות בנו של נון.

שבת שלום