וישב · תשס"ח

משפחה לא בוחרים, בגדים ושאר ספחת

שיתוף
וואטסאפ מייל
הורדת המקור (Word)המקור
האחים שלו עדיין שמים אותו במרכז. אבל בסוף "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" כלומר -– מחוץ למשפחה שלך -– אתה לא כזה מרכזי.

בקצרה

משפחה לא בוחרים, אבל קהילה כן

אלירז שור, פרשת וישב (תשס"ח)

האחים שלו עדיין שמים אותו במרכז. אבל בסוף "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" כלומר – מחוץ למשפחה שלך – אתה לא כזה מרכזי.

קודם כל, הגענו לשלב הזה בשנה של הפרשות שמסתיימות במתח איום. עם בואו של החורף, לאנשים נהיה קר וקשה לקום בבוקר לבית הכנסת, צריך משהו שימשוך אותם באמת – הפרשה שלנו והפרשה הבאה מסתיימות כמו פרק טוב של אופרת סבון - בדיוק ברגע המתח, כך שחייבים לחזור בשבוע הבא לשמוע מה יהיה הסוף.

כמו בכל ספר בראשית, וכמו שבנצי סקר בשבוע שעבר, גם בפרשה שלנו יש תהפוכות משפחתיות לא קטנות. לדעתי חוץ מסיפור דינה, שניים מהסיפורים הכי קשים בספר בראשית - והתחרות, כאמור, קשה - מתרחשים בפרשתנו; מכירת יוסף, וסיפור תמר ויהודה.

יוסף זוכה לזריקת פרופורציות: הפרשה פותחת בכך שתולדות יעקב הן מעשי יוסף, שהוא הבן הנבחר, הוא רגיל להיות במרכז, יש לו את הבטחון לספר את חלומות הגדלות שלו לאחרים, אפילו המעשים המאוד לא נעימים של האחים שלו עדיין שמים אותו במרכז. אבל הפרשה מסתיימת ב"ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" (גם לא זכר אותו גם שכח...) כלומר - מחוץ למשפחה שלך - אתה לא כזה מרכזי. גם זה עוד ישתנה בהמשך, אבל לא חשוב…

אני רוצה להסתכל על ההפטרה לרגע - היא פותחת ב"על מכרם צדיק בכסף" ולכן מתקשרת לפרשה - יוסף היה צדיק ומכרו אותו - אבל לדעתי גם ההמשך קשור לפרשה - לי זה נראה מאוד ברור אבל בפירושים הסטנדרטיים לא מצאתי אזכור לזה - "ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי" - זה סיפור יהודה ותמר - שהאב בא אל הנערה של בנו - גם אם בלי ידיעה. ו"ועל בגדים חבולים יטו כל מזבח" - בגדים חבולים מפורשים כבגדים שאולים. ענייני בגדים מופיעים בפרשה שלוש פעמים, גם שאולים וגם חבולים במשמעות שאנחנו מכירים: תמר מתחפשת - ואח"כ יהודה משאיר אצלה את הפתיל והמטה שלו - סוג של משכון מושאל, כתונת הפסים של יוסף שהאחים "שואלים ממנו" ומחבלים בה, ובגדו של יוסף שנחבל ונשאר אצל אשת פוטיפר. בכל המקרים הבגדים משמשים כהוכחות או ראיות למשהו אחר - תמר מביאה את הפתיל והחותם והמטה כדי להינצל משריפה, אחי יוסף מוכיחים שהוא מת, אשת פוטיפר מוכיחה את חטאו של יוסף - בהקשר של יוסף - הראיות בדויות, הבגדים משקרים. בהמשך, בפרשה הבאה פרעה מלביש את יוסף בגדי שש ורביד זהב ונותן לו את טבעתו - אולי גם כאן יש שקר - כי במהלך כל הסיפור אנחנו רק מחכים שהאחים יגלו כבר שמתחת לבגדים הוא אותו יוס'לה.

אם לחזור לנושא המשפחה, ההפטרה ממשיכה ב"שמעו את הדבר הזה אשר דיבר ה' עליכם בני ישראל על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים לאמור, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם". אנחנו בדרך כלל לומדים שיציאת מצרים היא השלב שבו עם ישראל הופך ממשפחה לעם, וכאן הוא שוב משפחה? כל האוירה הקודרת שבה זה מופיע גרמה לי לחשוב קצת על מושג המשפחה בהקשר הלא חיובי ונזכרתי בביטוי שמופיע אצל ישעיהו - "ויקו למשפט והנה משפח" ושם מוסבר שמשפח זו צרעת ובקונקורדנציה מסבירים - ספחת. וזה הסביר לי פתאום את המובן המילולי של המילה משפחה, זה משהו שמחובר אליך בין אם אתה רוצה ובין אם לא. אני רוצה לחשוב שהרעיון היה רעיון פיוטי משהו בהקשר הזה - שהספחת מחוברת אליך כמו המשפחה שלך ולא להיפך…

אז מצד אחד משפחה לא בוחרים והסיפורים בפרשה הם כאלה של אנשים שניסו לברוח ולהיפטר מהמשפחה שלהם ומחובותיהם המשפחתיים ולא הצליחו: האחים שניסו להיפטר מיוסף, יהודה שלא רצה לתת את בנו לתמר וכולם קיבלו את זה בסוף בהפוכה. אבל המשפחה היא גם המקום שבו יש את המרכזיות, הבמה, היחס. וזה מחזיר אותי לנקודה שבה פתחתי, על החורף ובעיקר חנוכה שמגיע השבוע - זה זמן שבו אנשים סגורים בבית עם המשפחות שלהם, וחשוב לזכור שזה מה יש ועם זה ננצח... אי אפשר ולא כדאי להתחמק מזה וכדאי להפיק מזה את המירב...

אני רוצה לסיים, וזו גם הסיבה שביקשתי לדבר השבוע - אני נוסעת מחר לטיול ארוך בחו"ל, חמישה חודשים, ורציתי לומר שאני אתגעגע מאוד. היתה לי שנה נהדרת כאן במניין, למדתי לרצות דברים שמעולם לא חשבתי שאני ארצה, ובעיקר - לראשונה בחיי - היתה לי קהילה. אז תודה, שיהיה לכולם חורף נעים, ואני מקווה למצוא את הקהילה במקומות אחרים ומתקדמים הרבה יותר כשאחזור, בעוד חמישה חודשים