אסתר ומרדכי – על אקטיביסטים בעולם של רכבת הרים

ידעאל אריאל, פורים (תשע"ו)

מי שלא פועל מפקיר את גורלו לפעולתם של אחרים ולכוחם של כוחות חיצוניים ושל המציאות הסחרחרה. הוא נגרר ומאבד את היכולת לעצב את סביבתו.

מגילת אסתר עליה גדלנו מילדות הוא החלופה היהודית לסיפורי "עלי באבא וארבעים השודדים" או לחלופין "אלדין ומנורת הקסמים". ברבות מן המגילות המצוירות המוכרות לנו, שושן הבירה היא בגדד של ימי הביניים, עיר של צריחים וכיפות דמויות בצל. אחשוורוש הוא סולטאן המתגורר בטאג' מאהל, המן חובש מצנפת ונועל נעלים הודיות מחודדות ומרדכי חבוש בתרבוש מסולסל ואוחז בידו מנורת שדים.
דימוי "בלתי מזיק" זה, והרעש האין סופי שמיוצר סביבנו בעת קריאת המגילה, מכניס אותנו לקשב של טייס אוטומטי, בערך שלושה פסוקים אחרי תחילת הקריאה… את הסיפור הרי אנו מכירים עוד מן הגן, ומה עוד יש לחדש?

בשנים האחרונות בעת קריאת המגילה אני מעסיק את עצמי מידי שנה בנסיון למצוא ענין חדש ואקטואלי בסיפור מרדכי והמן, כזה שלא חשבתי עליו בשנה הקודמת – מן ספורט כזה במטרה לשמור על צלילות בכל הרעש וההמולה שמסביב.

כי הרי בעצם אולי מדובר בסיפור מלפני 2500 שנים אך אין אקטואלי ממנו. המציאות המתוארת במגילה היא כביכול פיסגה של שגשוג ויציבות - אימפריה גדולה, עשירה ונטולת דאגות השולטת בעולם ללא אויבים שהחוק והסדר שולטים בה. אך מתחת לפני השטח ברור לנו שהמצב הוא הפוך - גורל האדם, קטן כגדול, נתון בידיו של מלך חסר מעצורים המקבל החלטות של חיים ומוות בהינף יד וללא כל שיקול דעת, מלך שככל הנראה אינו מודע למצבו ושבוי בתרבות ממוסדת של שכרות וחוסר שליטה. תאורי הבירוקרטיה החקיקתית במגילה הם פרודיה על שרירות לב והחלטות של רגע – כך מוסדרים היחסים בין גברים לנשים וכך גם מוכרע נגזר דינו של העם היהודי… ברגע, ללא כל מחשבה, היפוכו של תהליך חקיקה מסודר. בסביבה כזו לעולם לא תדע מה ילד יום, מי יעני ומי יעשר מי ישפל ומי ירום, שכן האדם מאבד את היכולת לעצב את גורלו וזה נתון בידי כוחות חיצוניים - גדולים וחזקים ממנו.

מי שקשוב לנפתולי המזרח התיכון בחמש השנים האחרונות ולנעשה בעולם הגלובלי כולו לא יתקשה לזהות סממנים כאלו בכל פינה. כוחות חזקים של כאוס וחוסר שליטה, טורפים כל פיסה של סדר מדיני וחברתי. מנהיגים עולים ויורדים בימים ספורים, חברות שלמות מאבדות שליטה על גורלן כחלק מסחרור מטורף הסוחף הכל. האדם הקטן מנסה להאחז בחוק ובסדרים הישנים אך אלו משתנים ברגע והוא נותר תלוש. משק כנפי הפרפר באזור אחד של העולם מייצר סופות טורנדו לא צפויות בצידו השני… ולהקות ברבורים שחורים חולפות בשמי העולם.

הדילמה המרכזית של אדם, חברה ומדינה בעולם כאוטי כזה היא כיצד בכלל ניתן להשפיע על מציאות חיינו? האם לא פשוט יותר להיכנע לה ולזרום עם הזרמים החזקים שמייצרים הכוחות החיצוניים? שהרי פעולה מתוכננת המנסה להתמודד עם המצב מתגלה כעבור שעות או ימים כשטות מוחלטת במציאות שהפכה את פניה. הרצון האנושי הבסיסי ביותר של האדם – לשלוט בגורלו הופך כמעט נלעג בעולם הסחרחר בו אנו חיים.

זו הדילמה המרכזית שמעסיקה גם את גיבורי המגילה.

נתמקד באסתר ובמרדכי. שניים אלו, בדרכי פעולתם, מגלמים שתי תפיסות מנוגדות באשר לאסטרטגיית ההתמודדות עם עולם כאוטי וחסר סדר המשתנה ללא הרף.

אסתר ברורה לי יותר ואגיע אליה בהמשך, אך מרדכי היה חידה לי במשך תקופה ארוכה... שהרי מדובר באדם חכם, פוליטקאי מחונן. על פי איזה הגיון נהג בהיקלעו לעימות מתוקשר עם המן? האם רק משחקי כבוד ודימוי עצמי הם שהדריכו אותו? על מה חשב כאשר ראה את המן עולה לגדולה, וחולף על פניו במאבקי הכוח בין הקואלציות השונות בארמון? מה היתה התוכנית שהובילה אותו להתייצב יום-יום בשער הארמון ולהכריז כי אינו מוכן להשתחוות להמן.
בשנה שעברה בעת קריאת המגילה נראה היה לי שהבנתי – מרדכי נוקט אסטרטגיה מכוונת של "הצבת אלטרנטיבה". התייצבותו המוצהרת כאופוזיציה להמן היא צעד מחושב ולא מהלך קפריזי. בעולם כל כך לא יציב וחסר סדר יש יתרון תדמיתי בסימון מרכז כובד ברור ומוצק של אלטרנטיבה. זו ממוקמת אומנם על קצה הסקלה ומחוץ למעגל העשיה אך יש לה לפחות קווים ברורים ומדויקים. בכוחה של אלטרנטיבה כזו לספח אליה את כל הכוחות המחפשים שינוי. מרדכי מבין כי הוא יידרש לשלם על כך מחיר, אך זו דרכו להתמודד עם המציאות ההפכפכה. הוא עושה את החשבון כי כשתתהפך המציאות, ובסביבה כאוטית זו הנחת עבודה יום-יומית, האלטרנטיבה המוצהרת היא זו שתקרא לדגל. כך אכן התרחש. כאשר המלך מחפש אלטרנטיבה להמן - דמותו של מרדכי שאינו כורע ומשתחווה היא הראשונה שקופצת לנגד עיניו, ומרדכי זוכה בכל הקופה.
כגודל הסיכוי שבאסטרטגיה זו כך גודל הסיכון – היא כוללת מרכיב בולט של הימור תוך נכונות לשעבד את ההווה עבור הסיכוי למהפך בעתיד.
הבעיה המרכזית באסטרטגיה זו היא העדר הגמישות שבה. בימי השפל מרדכי חסר כל כלי אפקטיבי לשנות את מצבו. הוא אבוד למול הדומיננטיות המתפרצת של המן ועמידתו האופוזיציונרית העיקשת מונעת ממנו כל אופציה להיות שחקן רלוונטי במשחק.

העסק הופך מורכב הרבה יותר כאשר המן כורך את גורלו של העם היהודי כולו בגורלו של מרדכי. מרדכי המהמר משחק משחק אסטרטגי אישי מול המן אך מבין מאוחר מידי כי בכך סיבך את כל העם היהודי… וכשהבין זאת כבר נותר ללא גמישות כלשהיא המאפשרת לו לשנות את המצב.
בשנה החולפת, מאז פורים הקודם, הפכה אסטרטגיית הצבת האלטרנטיבה לאסטרטגיה מובילה במזרח התיכון הכאוטי. מדינות מרכזיות הפסיקו לטשטש את כוונותיהן והן יוצאות ומכריזות עליהן בגלוי, מצהירות על קו פעולה ומתמידות בו תוך העלאה מתמדת של מחירי ההימור. כך פועלת סעודיה למול האיום האיראני במפרץ הפרסי, כך פועלת תורכיה למול המעורבות הרוסית בסוריה וכך פועל פוטין למול ארה"ב, אירופה והעולם כולו. לאחר 4 שנים של נשף מסכות גלובלי, בהן לא ניתן היה להבין מי מושך ולאן בעולמנו המבולבל, יש משהו כובש בנכונות להסתכן ולהציב אלטרנטיבה ברורה למול עולם חסר סדר ושליטה. מן הסתם זהו חלק מקסמו של טראמפ עבור ההמונים הנוהים אחריו.
אופן התמודדותה של אסתר עם הצורך לפעול בעולם חסר סדר הוא הפוך במאה ושמונים מעלות. אסתר נוקטת אסטרטגיה של טשטוש. היא אינה יוצאת בהכרזות תקשורתיות ואינה מייצרת אלטרנטיבות מדומות. היא מסמנת לעצמה, ולעצמה בלבד, יעד מוגדר, מטרת על-אחת - עליה לשכנע את אחשוורוש לשנות את דעתו ולהימנע מהשמדת היהודים. הדרך כלל אינה חשובה וככל שתהיה פתלתלה יותר – כן ייטב. המפה עימה יוצאת אסתר לדרך היא מפה לבנה – מסומן עליה היעד וכיוון ההליכה בלבד… ציר ההליכה עצמו הוא ענין להתנסות תוך כדי תנועה. שיטת הפעולה המרכזית בה פועלת אסתר היא האילתור והגמישות המאפשרים לה לפעול ולשנות את דעתה בכל רגע נתון, ככל שתכפה עליה המציאות המשתנה. אסתר מבינה כי כדי לשכנע את אחשורוש שלא להשמיד את היהודים אין מנוס מלהתמודד עם המן, השולט בפועל במהלכיו של המלך. הערכת המצב הראשונית של אסתר היא כי הדרך היחידה ולהשיג את מטרתה היא באמצעות העצמתו של המן ועל כן היא מזמינה אותו ואת המלך למשתה. כוונתה היא מן הסתם כי באמצעות חנופה והפעלת קסם אישי יעתרו השניים לבקשתה לחון את היהודים. אך אסתר גמישה במחשבתה וקוראת את המציאות באופן מדויק. ככל שמתקדם המשתה היא מבינה שהקרקע עדיין אינה בשלה ולא ניתן יהיה לקבל מן השניים בנקודת הזמן הזו פתיחות ונכונות לשינוי. לכן דוחה אסתר את המהלך למשתה נוסף למחרת. בעולם הכאוטי בו חיים אסתר המלך והמן, 24 השעות של דחיה מתבררות כקריטיות. במהלך 24 שעות משתנה המציאות ב 180 מעלות. המן, שהדרך להשיג ממנו חנינה היתה להעבירו לצידך הפך פתאום מנכס עבור המלך לנטל וניתן פשוט להיפטר ממנו. אסתר אינה שבויה בתוכנית הפעולה שתכננה. משתה שהיה אמור להעצים את המן הופך למהלך הדחה מהיר. אסתר מבינה כי במציאות בלתי נשלטת אין זה מגונה להחליף טקטיקה תוך כדי משחק ובלבד ששומרים כל הזמן על הצפון וחותרים לממש את התכלית האסטרטגית אותה קבעה מראש.

אסתר ומרדכי, כל אחד על פי דרכו, מבהירים לנו עקרון יסוד חשוב – אדם חייב לקחת את גורלו בידיו ולפעול - גם כאשר המציאות מהתלת בו. הסכנה המשמעותית ביותר לאדם בעולם כאוטי היא העדרה של פעולה, היסוס וקפאון. הכניעה לחשש מפני תוצאותיה של כל פעולה, אשר עשויה להתגלות תוך זמן קצר כטעות פתאלית, היא אולי מובנת אך גם הרסנית, משתקת והופכת את האדם לפסיבי וחסר שליטה בגורלו. ניתן לפעול בחשאיות גמישה כמו אסתר או לחלופין באמצעות הצבת אלטרנטיבה ברורה כמו מרדכי, אפשר להצליח ואפשר גם להיכשל אך אין חלופה שלא לפעול כלל. מי שלא פועל מפקיר את גורלו לפעולתם של אחרים ואף חמור מכך לכוחם של כוחות חיצוניים ושל המציאות הסחרחרה. הוא נגרר ומאבד את היכולת לעצב את סביבתו.

לקח זה, אין רלוונטי ממנו למציאות חיינו.

שבת שלום