ולא קם נביא עוד בישראל כמשה

יקי סמט, פרשת וזאת-הברכה

מהות הנבואה אינה ההתעלות הרוחנית של הנביא אלא התיקון החברתי.

הפסוקים האחרונים של התורה. חומש דברים מסכם את ארבעת החומשים הקודמים. פרשות ניצבים וילך מסכמות את ספר דברים. שירת האזינו מביאה את עיקרי הדברים בצורת שיר.
עכשיו הפסוקים המסיימים : ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה״. באיזה מובן משה היה גדול הנביאים? ״אשר ידעו ה' פנים אל פנים״. משה התקרב לה יותר מכל נביא אחר. האם יש ביטוי מעשי לקרבה זו? ״ לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים… ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול...״
שיא הגדולה של משה מתבטאת בתקופת חייו במצרים. קצת מפתיע. מה לגבי הניסים במדבר? מה לגבי המלחמות בתקופת המדבר? ובעיקר מה עם מעמד הר סיני ומתן תורה? היינו חושבים שמתן התורה ייזכר כאירוע החשוב ביותר בחיי משה. יציאת מצרים היא אמנם אירוע מכונן בדברי ימי עם ישראל ואף בדברי ימי כל העמים אך מתן התורה הוא האירוע המשמעותי ביותר לעתיד של עם ישראל ולעתיד כל העמים. למה אפוא יציאת מצרים ולא מתן תורה נחשבת לגולת הכותרת במפעל חייו של משה?

יש לשים לב. ״ולא קם נביא״, משה אינו פילוסוף אלא נביא. הוא לא נשפט לפי הישגיו האישיים בדעת ה', ולא על פי יכולתו לנבא את העתיד. הוא אף לא נשפט לפי האתיקה והמוסר שהוא מחדש לעולם בצורת תורה ומצוות. כנביא - הוא נשפט על פי השינוי שהוא הצליח לחולל בקרב העם שבתוכו הוא יושב.
האותות והמופתים במצרים הביאו לכך שעם עבדים יצא לחרות. העם החל להאמין בא-ל האחד. הסיפור מהווה השראה לאין ספור מאבקים לחרות בתולדות העמים.
לגבי התורה והמצוות הסיפור הוא אחר. פעם אחר פעם העם מוכיח שאינו מאמץ לליבו את התורה והמצוות. ובלשונו של משה: ״הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי״ (לא, כז). האיש העניו באדם יודע היטב במה הוא הצליח ובמה הוא נכשל. נכון ליום עלייתו של משה על הר העברים, דעת ה', התורה והמצוות, הם לא נחלתו של העם. הם נחלתו של משה. יעברו עוד כאלף שנים עד שהתורה תהיה על לבבם של המוני בית ישראל בתקופת הבית השני. עוד כ-500 שנה יעברו עד שתורת משה תהיה הבסיס לדת שתתפשט בכל העולם ותוביל את האנושות. וכמה קולעים דברי המדרש (ראו ספרי במדבר פיסקא קמ): משה לעולם הרוח הוא כמו השמש לעולם החומר. אך טרם לכתו גדול הנביאים מזכיר מהי מהות הנבואה - לא ההתעלות הרוחנית של הנביא אלא התיקון החברתי. וזה עדיין רחוק כאשר משה עולה להר נבו.