ברכת הריבוי

שייקה אל עמי, פרשת בלק (תשע"ג)

רק במבט השלישי רואה בלעם את העם כולו. אם שתי הקריאות הקודמות תיארו תנועות נפש חדות וברורות, הקריאה השלישית בעיקרה מתארת, מצב של שפע המצוי בריבוי

פרשת בלק הנה מן הפרשות הייחודיות בסיפור המסע של עם ישראל, בשל התרחשותה כמעט כולה מחוץ למרחב הפיזי והתודעתי של בני ישראל. נזכר לרגע בסטרוקטורה הבסיסית: עם ישראל כבר פרוש בערבות מואב... סוד גלוי הוא ששלושים ותשע שנות נדודים במדבר מכווצות למעשה בטבורו של ספר במדבר. רק לפני שלוש שבתות שמענו את קול ה' מרעים לאחר חטא המרגלים "במספר הימים אשר תרתם את הארץ, ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה תישאו את עוונותיכם..." והנה אנחנו כבר בערבות מואב, ערב הכניסה לארץ... אפשר להניח שהאווירה במחנה היא בהחלט אווירה של סוף מסע... ובלשון הצבאית - אווירת סוף קורס... והנה, מעל למקום ולמרחב הזה, מתרחשת פרשה מופלאה… ועיקרה בלעם שבא לקלל ויצא מברך… בלעם שעליו אומר המדרש "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם… זה בלעם בן בעור". ובלעם - נביא מופלא זה - מביט מגבוה על עם ישראל הפרוש מתחתיו, שלושה מבטים חודרים ההופכים לשלוש נבואות מופלאות המבקשות ל"פצח" את התופעה המופלאה ששמה עם ישראל. "דברים שרואים משם לא רואים מכאן..."

רבות אפשר לומר על שלוש הנבואות… ואני אבקש רק להצביע ברשותכם על תו היכר ברור, אפיון של תכונה / תנועת נפש מהותית של העם. הקריאה הראשונה עניינה בניבדלות וביעוד "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". עם של דרך… עם של אמונה… עם שמובס ונצלב ונשרף... אך בכוח אמונתו ממשיך במסעו ההיסטורי ובתעודתו הרוחנית. עם שבשיגו ושיחו עם העולם יוותר תמיד מרכיב סגור ומסויג. עם שיש לו תו היכר ברור של ברית יעוד...

הקריאה השנייה היא בפשטות משנת הציונות הדתית "אל מוציאם ממצריים כתועפות ראם לו, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל... הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא...". עם שמסעו ההיסטורי כולל שילוב ידיים ומאמצים בין הקב"ה ועם ישראל... הדגש על המעורבות האלוהית הינה פשוטה. דומני שהעיקר הוא שבצידה מתאפיין עם ישראל בתודעת אקטיביות רוחנית והיסטורית ברורה, ואין כאן וואקום הנשאר פרוץ ללחשים ולקסמים, כפי שבוודאי היה מקובל בתרבויות השכנות.

דוק ותמצא, כי בשני המבטים הראשונים רואה בלק רק את קצה העם.""וירא משם את קצה העם…" ו"אפס קצהו תראה, וכולו לא תראה…". שתי קריאות אילו, אכן מחייבות מבט את הקצה… אל הקיצוני הימני או השמאלי... אל החלוצים במרחבים השונים - הרוחניים, ההיסטוריים-פוליטיים, המכוונים לברית היעוד של העם, והיודעים לתרגם את שליחותם למעשה רוחני… היסטורי… אם בעולם בית המדרש ואם בדגניה או בביצות עמק בית שאן.

רק במבט השלישי רואה בלעם את העם כולו "וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלוהים". וכשם ששונה המבט, כך שונה הנבואה. גם המוסיקה שונה. אם שתי הקריאות הקודמות תיארו תנועות נפש חדות וברורות, הקריאה השלישית בעיקרה מתארת מצב של שפע המצוי בריבוי. "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל. כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים.". ואני בהחלט מבקש לקחת זאת אל קריאת הברכה שבריבוי הפנים… של ברכת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים…". אל ההבנה ששפע הפנים והגוונים הינו העושר הרוחני והתרבותי האמתי, כיוון שכל גוון מוציא מן הכוח את הפועל תורה ייחודית משלו.

בלשונו של בעל השפת אמת בפרשתנו על הפסוק "לא איש אל ויכזב" "וכל איש ישראל יש בו נקודה של אמת, כמ"ש כולה זרע אמת, בכוח התורה שנתן לנו תורת אמת, ונקראים ישראל שיר אל לומר כי הכוח שבפיהם של ישראל חל עליהם שם אל..." ובלשונו האהובה עליי של הרב קוק "והננו צריכים להחליט, כי כוח כמוס של הצעדה לטובה, ישנו בכל המחנות ובכול אישי האומה, ובייחוד בכל אלה שהערך הכללי של ישראל ותקוותו יקרים להם באיזו מידה שהיא…"