שבת בר מצווה להלל גור

אייל גור, פרשת חיי שרה (תשפ״ו)

יש אדם שמושיט כף יד לגשמי הברכה - ושותה ממנה בעצמו. ויש מי שחופר יחד בור - כדי שיתמלא בגשם - וגם אחרים ישתו. הפעולה, היא היא המנוף לברכה - שמבריכה (ומברכת) גם אחרים, התנועה שחולק איתם את הרגעים המבורכים.

שבת שלום.

לא רגיל לדבר בלי מגהפון…

אני מתרגש. ויש הרבה על מה לברך.

במסכת ברכות, פרק ט, המשנה הידועה:

"חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה".

היום, בשבת בר המצווה של הלל - אנחנו מברכים על הטובה.

אמנם יש שמברכים ברוך שפטרנו.

אנחנו בחרנו לברך: שהחיינו.

ומהו המקום של הברכה בחיינו?

של הברכות שאנחנו מברכים.

שאנחנו מאחלים זה לזה.

הברכות שאנחנו מבקשים,

לנו, למשפחותינו, לקהילתנו וגם לרחוקים.

לא פעם, בשנתיים האחרונות,

הרהרתי בדרך בה הפכו ברכות שגורות יומיומיות -

לחיות ומוחשיות - בכל לבבנו ובכל נפשותינו.

מילים מתפילה, כשיומנו הרגל - קמו והתעוררו בתנועה.

בפרשה שהלל קרא היום,

(עירית על הטעמים והלימוד וההתמדה. תודה.)

בפרשת חיי שרה, יש כמה ביטויי ברכה.

מיד אחרי פרק קבורת-שרה במערת המכפלה,

אנו קוראים: ״וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל" בראשית כד, א

חלום. בכל הוא ברך את אברהם - וכל הברכות לעצמו.

ומיד אברהם קורא לעבדו ומבקש ממנו להביא ברכה גם לבנו - כלה.

והעבד יוצא לדרכו - וכשמתקרב למקור המים - נאמר:

״וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל־בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת״ שם כד, יא

וַיַּבְרֵךְ?!

עברית שפה עשירה בהטיות, וכל שורש, וכמעט כל מילה, אפשר לכופף להתפעל ולהפעיל, די להזכיר את ׳הצ׳ופצ׳יק של הקומקום׳ - כדי להסתחרר מהטיית הזרבובית.

על ׳וַיַּבְרֵךְ׳ - כך כותב רש"ר הירש: נגזר מ״בֶּרֶךְ״, מִפְרַק הברך, אליו מתכנס כח התנועה וממנו הוא יוצא, בדומה ל״בָרֶך״ (לתת ברכה), ו״בְּרֵכָה״ (כינוס מים או תעלת מים).

״בֵּרֵך״ קרוב גם באופן היגויו ל״פֶּרֶק״ - ואולי הארמית חיברה ביניהם.

אז מה בין הברך לברכה?

בין תפילת הנפש לתנועת הגוף.

קל להבין

שבברכה שיש בה תחנונים - האדם נופל על ברכיו.

וב׳שפע ברכות׳ - אפשר להרגיש בבריכה בה נאגרות הברכות עוד ועוד.

כך באנטומיה של התפילה יש עוד ועוד נוכחות לגוף ולתנועה:

הקידה - מהקודקוד.

הכריעה - מהכרעים.

וכבר אמרנו - הברך - לברכה.

ואיך מבריכים?

איך גורמים למישהו להיות מבורך?

לא להכניע אותו על ברכיו אלא להעלותו בברכה.

כנראה שהדבר טמון בטווח בין המילים - למעשים, בין הדיבור לתנועה שלנו - מזה נמצא גם בכל לבבך וגם בכל מאודך. להעביר את זה הלאה…

אדם עושה השתדלות ודוחף לתיקון עולם - להביא ברכה לעולם.

וגם אם בֹּרַךְ בָּכּל - הוא מעביר את הברכה הלאה. כמו שאברהם, שבורך בכל, ובפרשה שלנו - מעביר את הברכה לבנו - במציאת כלה.

אם נסתכל על החורף שאיתנו ולגשם, שהתפללנו עליו, ומכה בנו עכשיו:

יש אדם שמושיט כף יד לגשמי הברכה - ושותה ממנה בעצמו.

ויש מי שחופר יחד בור - כדי שיתמלא בגשם - וגם אחרים ישתו.

הפעולה, היא היא המנוף לברכה - שמבריכה (ומברכת) גם אחרים, התנועה שחולק איתם את הרגעים המבורכים.

השנתיים האחרונות, הכניסו אותי, ומאמין שלא לבדי, אל תוך הברכוֹת ולתוך תפילות כפי שלא הייתי בהן ובתוכן מעולם.

תחשבו על זה,

עד לפני 771 ימים ולילות - מתי התעכבנו על ברכת ״מתיר אסורים״?

מתי ברכנו ״תפילה לשלום המדינה״ - בחרדת קיום? או השתדלנו בתפילה על מנהיגי המדינה ש: תַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ?

את ״התפילה לשלום חיילי צה״ל״ - בכוונה על כל מקום שהם - ממש.

גם החיילת הפרטית שלנו - שינתה את כוונתנו, בתפילה הזו, השנה.

ואיך מפעמיים בשבוע - הפך ״אחינו כל בני ישראל״ - למזמור תחינה יומיומי - שמוריד את כולנו על הברכיים בתחנונים.

אני זוכר את היום, לפני כשנה, כשצבי זוסמן, סחב אותנו לעוד משמרת 101 - בכותל, בשישי בגשם שוטף. בין אמהות החטופים יושבת סיגי כהן. לא שמעתי אותה עד אז, לא ראיתי. עם כיסוי ראש, מדברת קצת, מתפללת יותר. וגשם ותפילות.

כמה חודשים עברו, ערב חמים בירושלים, בהופעה עם השירים של ענר שפירא הגיבור.

סיגי שם. ניגש ואומר לה בחצי חיוך: אחרי שלא רואים חבר שלושים יום - מברכים ׳שהחיינו׳. ואחרי שנה - מחייה המתים.

והיא מסתובבת אחורה וקוראת לאליה. ״בוא תגיד שלום״. ואני עם דמעות בעיניים: מה עכשיו לברך מחייה המתים?! אבל זה זה. זה המקום וזה הרגע וזו הברכה להיות בתוכה ממש.

אני רוצה לברך את כל מי שבא היום לשמוח איתנו, לברך אותנו, להתברך איתנו בבר המצווה של הלל.

באופן טבעי, להיות במועדון שמקבלים אנשים כמוני… זה דבר לא רצוי - אבל במקרה הזה אני מודה כל כך למועדון המתקהלות והמתקהלים הזה.

לא מובן מאליו. עבורי ועבור עירית. התברכנו פה בחברויות חדשות בחיינו.

הקהל שיש בו חברות, רעות, אהבה, שותפות, נתינה, חיזוק בכאב וחיבור לתקווה.

שיודע לחבר, ללמד, להוריד על הברכיים בתפילה - ויודע גם להרים מהתחתית.

בכל השמחות וימי האבלות שעברו על כולנו.

מהמנגנון המשומן לברכה עם עוגה למי שיש לו אהוב במילואים רחוקים,

דרך לוח הקסם - ועד למגשי הפירות והירקות שחתוכים באהבה. כמה טלפונים להצעת עזרה קיבלנו השבוע. תודה.

זו הזדמנות לקרוא למי שעוד לא הצטרף בתרומה להקמת אולם -׳הקהל׳ הדור הבא - לתת, וכל המוסיף הרי זה מבורך.

הלל,

הולה, ברו

חפרתי פה, בזכותך ובגללך.

כמה שבורכת בתכונות טובות (וגם מעצבנות) - כך אתה אהוב.

הסתכל על בריכת השפע סביבך, עכשיו.

עם סבתות וסבים, אמא ואבא, וחברים ללימודים ולחיים.

שוחה בתוך משפחה עצומה, וגם בגרעינית שאנחנו.

זכית בתמר, יעל ועמר שמאוהבים בך.

זכינו, אמא ואני - בך, ובשמחה שהבאת לחיינו.

אני אסיר תודה ומבורך שאתה שלנו.

אני מבקש ממך שתפתח את ליבך בכל יום - לברך ולהתברך.

אל תתרגל לשום דבר. כמובן מאליו.

תפרח, תתענג על כל גילוי,

על דריפט חדש באקסבוקס

ותתלהב מכל העולם כל יום מחדש,

כמו בפורש 911 וכל המילים שבאות אחרי זה במנוע V something ותועפות קרבון פייבר.

קח מכאן את החיים שלך, וכמו שאמרה סבתא חוה על יופיו של כל פרח, וכתבה לאה גולדברג:

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

שבת שלום.