לאן נעלם תוהו ובוהו?
שיתוף
השנאה, הקנאה, האלימות, הנצלנות, חוסר אכפתיות כלפי אדם והסביבה – כל אלה מקורם בתוהו ובוהו שקיים בכל אחד מאיתנו, וככל שהתוהו ובוהו בחוץ, סביבנו, גדל – גם התוהו הפנימי מתעצם.
בקצרה
לאן הלך התוהו ובוהו וטענה שהוא נמצא גם בתוך האדם
ליזה וסרמן-סלוצקי, פרשת בראשית (תשע"ו)
השנאה, הקנאה, האלימות, הנצלנות, חוסר אכפתיות כלפי אדם והסביבה – כל אלה מקורם בתוהו ובוהו שקיים בכל אחד מאיתנו, וככל שהתוהו ובוהו בחוץ, סביבנו, גדל – גם התוהו הפנימי מתעצם.
שבת שלום!
הערת שוליים - מזל שקוראים את התורה כל שנה מחדש, ומדברים על פרשת בראשית כל שנה מחדש, ועוד דוברות ודוברים רבים אחרי ידברו על זה, כי קשה מאוד לבחור משהו אחד להתמקד בו, וטוב שזה לא משהו חד-פעמי כזה... וזה טוב כי אני רוצה לשתף אתכם בהרהורים שלי, ולא במשהו מוגמר וברור. בגלל זה בין השאר אני אוהבת את מעשה ההוראה שאני עוסקת בו ביום-יום, התהליכיות של החשיבה, והעובדה שתמיד אפשר להמשיך לדבר ולהעלות עוד מחשבות, ולהיפגש ולדבר שוב...
ובכן, לענייננו – בכלל הייתי אמורה לדבר בפרשת וזאת הברכה, אבל חשקה נפשי לנסוע לשבת אז החלפתי וקיבלתי את הפרשה הגרנדיוזית שלפנינו. וטוב שכך, כי כבר מזמן אני מהרהרת בכמה דברים שהפרשה זימנה לי לחשוב עליהם שוב, ואירועי השבועות האחרונים דחקו אותי עוד ועוד לאותו כיוון (בנוסף להיותי בחורה חרדתית אם כי אופטימית מטבעי, ומי שמכירות/ים אותי היטב יבינו).
אז אני רוצה לתהות על משהו שקרה לכאורה במהלך בריאת העולם.
פתיחת הפרשה:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׃ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם׃ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי־אוֹר׃ וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר כִּי־טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ׃ וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד בראשית א, א-ה
לכאורה, אנחנו תמיד מדברים על בריאה יש מאין, אבל ברור מהפסוקים שיש משהו לפני שנוצר העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. בכל יום אלוקים בורא משהו, אך לא מסופר לנו מה קורה עם תוהו ובוהו, וניתן להניח בשלב זה שהוא לא נעלם אלא משתלב באופן כלשהו בעולם, גם אם בשינוי צורה... אבל הוא לא מוזכר לעולם אחר-כך. אם כן, השאלה שנשאלת היא: לאן נעלם תוהו ובוהו כשנברא העולם?
נעזוב את השאלה הזאת בצד לרגע, ונעקוב אחר רצף האירועים המתרחשים בפרשה: בריאת העולם ובריאת האדם (בשתי הגרסאות), גירוש מגן עדן, רצח אח את אחיו ותולדות המשפחה הלא כל כך מתפקדת של האדם והאישה הראשונים...
עד שבסיום הפרשה, האלוקים מתחרט, ורוצה לעשות ריסטרט לעולם שהוא ברא…
וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל־הַיּוֹם׃ וַיִּנָּחֶם ה' כִּי־עָשָׂה אֶת־הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ׃ וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם׃ וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' בראשית ו, ה-ט
כך, אחד המוקדים של הפרשה הנה בריאת העולם וכחלק ממנה – בריאת האדם, נזר הבריאה כביכול, אלא שהאדם מהווה לא רק את נזר הבריאה, אלא נזק לבריאה, והאלוקים מסיים את הפרשה לא מרוצה כלל וכלל...
אם מסתכלים על זה בעין היסטורית ואקטואלית כאחד, וקשה שלא, גם לאור ההיסטוריה המודרנית באופן כללי ובמיוחד בראי השבועות האחרונים, האנשים מסוגלים לחולל דברים איומים ונוראים, וזה לא משתפר במיוחד לאחר המבול, כי אלוקים מגלה חולשה ומשאיר אי אלה מהם...
באשר לרעיון הריסטרט - חיים חפר כבר ניסח את זה טוב, בשיר שלו שאחינועם ניני שרה מקסים ואם לא הייתה עכשיו שבת אז הייתי משמיעה לכם (מזל שעדי לא בפנים, אחרת הייתם שומעים כל מה שהיא חושבת על השירים שאני שומעת באוטו)... וזו ההתפתחות שהוא מתאר:
בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ
והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום
וביום הראשון הבדיל אלוהים בין חושך לאור
ויהי אור
והבוקר בהיר זרח בעולם ואחריו בא הלילה
שחור
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
וביום השני הוא יצא את הרקיע
הרקיע הנפלא והכחול
הרקיע שפרץ מתוך המים והבקיע
ונפרש מעל גבוה ועגול
וביום השלישי הוא יצר את היבשת
את העמק את ההר ואת הים
ונטע הרבה עצים וגם שתל פרחים ודשא
שהפליאו את העין ביופיים
ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי
וביום הרביעי את השמש ברא וירח עלה בלילות
רבבות כוכבים כל כוכב הוא מזל סובבו
ועברו במסילות
ויהי ערב ויהי בוקר רביעי
וביום חמישי הוא יצר חיים במים
את הצדפים את הדגים התנינים
ובאותו היום פרחו בני הכנף אל השמים
הנשרים הסנוניות והיונים
וביום השישי הוא יצר חיות בחלד
את הפילים האיילות את הצבועים
ובאותו היום ממש הוא ברא אדם בצלם
הוא ברא אדם בצלם אלוהים
ויהי ערב ויהי בוקר יום שישי
והאדם אילף כל בהמה
והאדם חרש באדמה
והאדם המציא את הגלגל
והאדם השיט ספינות על גל
והאדם ריסן את הקיטור
והאדם טס מעלה כציפור
והאדם כבש כוכבי מרום
והאדם ברא את האטום
וביום הראשון הבדיל אלוהים בין חושך לאורו יהי אור
והבוקר בהיר זרח בעולם ואחריו בא הלילה שחור
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
וביום השני הוא יצר את הרקיע
הרקיע שפרץ מתוך המים והבקיע
וביום השלישי הוא יצר את היבשת
ונטע הרבה עצים וגם שתל פרחים ודשא
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, יום שלישי
ויברא את המאורות ברביעי
וביום חמישי הוא יצר חיים במים
ובאותו היום פרחו בני הכנף אל השמים
וביום השישי הוא ראה כי מעשהו תם
וישבות מכל מלאכתו ולא ברא את האדם
וירא אלוהים כי טוב
חיים חפר מצביע על הנזק שהאדם הסב לעצמו, לחברה ולכדור הארץ, הוא בוחר להתמקד בפיתוח טכנולוגיות שמביאות הרס במקום ברכה, כתוצאה מבחירות שאדם עושה. ואפשר להרחיב ולומר גם שלא חסרות לנו לצערנו דוגמאות מהזמן האחרון לדברים מזעזעים שבני אדם עושים, גם – ובעיקר – בשם אלוהים שברא אותם...
אז אם נחזור לשאלה ששאלתי בתחילת דבריי: לאן נעלם תוהו ובוהו? נראה לי שהתשובה היא - פנימה, לתוך האדם. השנאה, הקנאה, האלימות, הנצלנות, חוסר אכפתיות כלפי אדם והסביבה – כל אלה מקורם בתוהו ובוהו שקיים בכל אחד מאיתנו, וככל שהתוהו ובוהו בחוץ, סביבנו, גדל – גם התוהו הפנימי מתעצם.
והבחירה שיש בידי האדם הינה – האם לתת לתוהו ובוהו לשלוט בו, או שהוא ישלוט בתוהו ויהיה אדם בצלם אלוקים, גם היא נמצאת בפרשה. כנאמר בדברי אלוקים לקין: "הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ; ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו."
נותר רק לאחל לעצמינו שנפעל לתיקון עולם גם במעט שכל אחת ואחת מאתנו יכולים בגזרה שלה או שלו, בגדול או בקטן – כמה שניתן, ובעיקר שנזכור שזה עניין של בחירה כל יום מחדש האם לתת לתוהו ובוהו ושלל ביטוייו לשלוט בנו. כדי שלא יהיה צורך בעוד ריסטרט...
שבת שלום!