כשהעולם נברא מחדש- אור תקווה ובר מצווה בשבת בראשית

כשהעולם נברא מחדש- אור תקווה ובר מצווה בשבת בראשית

קישור לדבר התורה במסמך גוגל דוקס

שני רוזנבליט שמעונוביץ, פרשת בראשית (תשפ"ו)

השנה, בפרשת בראשית, אנחנו סופסוף רואים את האור בקצה המנהרה ומייחלים לתקופה של 'ותשקוט הארץ'… זכינו השבוע להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חושך

שבת בר המצווה של דניאל שמעונוביץ

שלושה ימים לאחר חזרת 20 החטופים החיים האחרונים מעזה. 16-17.10.25

לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,

עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד

עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

(קהלת ג, א-ח)

אני עומדת כאן בהתרגשות גדולה, המשלבת את שמחת הלאום ואת שמחת משפחתנו. 

שיבת (חלק) מהבנים לגבולם, ובר המצווה של דניאל.

כמו בשיר "Here comes the sun" של הביטלס:

 החיוכים חוזרים לפנים, הקרח נמס לאטו, הנה באה השמש.

ביום הראשון לבריאה, אלוהים הבדיל בין אור מוחלט לחושך.

 השנה, בפרשת בראשית, אנחנו סופסוף רואים את האור בקצה המנהרה ומייחלים לתקופה של ״ותשקוט הארץ״.

אנחנו שמחים לחוות איתכם את הרגע הזה.

אתחיל באישי, דניאל בכורי אהובי.

 מהיום שבו נולדת, אני לא מפסיקה להתרגש. כמו במיטב הקלישאות, פתחת לי חדרים בלב והכרת לי רגשות שלא ידעתי על קיומם.  

עם היוולדך, עבור משפחתנו, העולם נברא מחדש. בן בכור ונכד ראשון משני הצדדים, שנולד חודש לפני הזמן ולימד אותנו שאנחנו יכולים לתכנן תוכניות הוריות אבל בסוף יש פה ילד שמכתיב את הקצב. 

אלבום התמונות שלך מאותה תקופה מלמדות על ההשתאות שלנו: 

200 פריימים זהים לחלוטין ובכל אחד מהם אתה יותר מופלא בעינינו. ממש כאילו בראנו את האדם הראשון בעולם.

יש מונח בהתפתחות הילד- תואם גיל. 

גידלנו אותך באופן לא תואם גיל. היית כל כך חמוד ויצאנו לבלות איתך בשעות מאוחרות ובמקומות רועשים מדי. 

לא נתנו לך לישון, ואם לישון אז רק בינינו בלינה משותפת.

אנחנו תמיד מצפים ממך להרבה, בלי לדעת אם זה הגיוני או הוגן. אנחנו מדברים איתך בגילוי לב ולעומק. בכל  ההיעדרויות של אבא, אם זה בתורנויות בבית החולים או במאות ימי מילואים – אתה תמיד יד ימיני ועוגן משפחתי. 

הפסיכולוג אליו תלך בעתיד יגיד אם זו "פגיעה בשאסי" או שסך הכל אנחנו הורים "טובים דיים".

החברים של ההורים שלי שנמצאים כאן, צוחקים על הדור שלנו שמשבח את הילדים בשמחות, כאילו שכל ילד הוא זוכה עתידי בפרס נובל. 

אבל אצל דניאל, זה אמיתי. ראשית צמיחת משפחתנו. ילד שלא מפסיק להקסים. פעיל, ספורטיבי, מוכשר בנגינה, מצטיין בלימודים, אהוב על הבריות, שובה לב, מצחיק, מסלסל לנו זמירות בתימנית, כובש, חץ אל האופק.

חמידותך כתינוק גרמה לנו להזדרז ולהביא לך אח ואחות.

יש לכם היום שפה סודית ואני מרחמת על אבא כשהוא נופל לפה שלכם. 

אני נהנית לראות איך אתם יורדים עליו ורוקמים מזימות שמסמנות לו שיש חילופי שלטון בבית, שהוא כבר לא הכי מגניב, דור הולך ודור בא. לבלות איתכם זה תענוג ואושר צרוף.

אספר לכם שתי אנקדוטות על דניאל: 

לפני שלוש שנים יצאנו לרילוקיישן בדרום אפריקה. בהכתבה האחרונה שלו ב"אפרתה" הוא למד אוצר מילים משמעותי:  המבורגר, צ'יפס ומילקשייק. עם רמת האנגלית הזו הוא יצא למחנה בני עקיבא של חמישה ימים, מיד עם הגעתנו לקייפטאון. 

דניאל לא הכיר אף אחד אבל היה סקרן ואמיץ וצמא לחברה, לאקשן, לענייניישן ויצא. אנחנו כססנו ציפורניים בבית. בערב השני הוא צלצל ואמר שלכולם יש משהו כמו הום סיק אבל שהוא בסדר. כעבור חמישה ימים הוא חזר וביורדו מהאוטובוס, זורח מאושר אמר לי: ״אמא, התאהבתי במישהי״. 

ואז ידעתי שהרילוקיישן הזה יהיה בסדר.

לפני  שנה בדיוק, בפרשת בראשית, צביקה היה בלבנון ואני נסעתי עם דניאל בשבת בבוקר למיון עם חשד לשבר ברגל. חזרנו מהמיון ומשם, עם רגל מגובסת, הוא התגלגל בעזרת חברים על קורקינט לארוחה שבטית בארנונה, כי הוא חיה חברתית בלתי ניתנת לעצירה.

אני יכולה להלאות אתכם בסיפורי גאווה אמהיים ימים שלמים אבל הצ'ולנט בחוץ מתקרר.  

תודות

אז כמו שאומרים אצלנו: דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד…

תודה למשפחות שלנו שעוטפות אותנו, לחברים המצמיחים ולחברות הטובות שלי שהן צוות חוסן נצחי.  אמא מאושרת, משפחה מאושרת. 

תודה רבה לאבא שלי על שלימד את דניאל לקרוא בתורה. אתם צמד חמד מסוכן ונדרשה השגחה צמודה עליכם:) אבל עשיתם עבודה מצוינת. 

תודה לצביקה שותפי, אהובי מגיל 15, מניה שהימרתי עליה ולא מפסיקה לעלות. תודה על המטען הגנטי המשובח שנתת לבננו, ועל ההשפעה הסביבתית הנהדרת שאתה מעניק לכל המשפחה.  

בהזדמנות זו אזכיר את נחמה חמותי האהובה שנפטרה במפתיע השנה. נחמה הביאה איתה אכפתיות, שמחה, סטייל ואור לכל מקום אליו הגיעה. היא אהבה את דניאל ואת המשפחה ויש לה חלק משמעותי בחוויות הטובות שעברנו ובמי שאנחנו. היא כל כך חיכתה לבר המצווה של דניאל. רוחה הטובה תהיה בליבנו לעד. 

תודה לחברים של דניאל: בשנה האחרונה, הסתכלתי עליכם וראיתי איך אתם, ובכן, בני נוער, שמתעניינים באור אהבה ושלום ובני עקיבא וספורט וחבר'ה וסן סימון וצ׳ולנט בגאולה בחמישי בלילה.

אתם מלאים בנעורים ובשמחת חיים, אתם התקווה שלנו ויש למה לצפות. 

ובתקווה שכמו שאנחנו חיינו כבני נוער לצד זיכרון עמום ומנומס של השואה אתם תדעו לתרגם את הכאב לאופטימיות ואת האופטימיות למעשים.

ועכשיו לכם, הקהילה היקרה שלנו, שהיא קהילה שמטילה ספק, מבקרת, חוקרת, מתקדמת, נאורה, מעורבת, תומכת ומחבקת. 

אנחנו אסירי תודה לגדול ולגדל את ילדינו ברוח הקהילה, בחברת המופת הזו. 

בעידן של פייק ניוז וטשטוש גבולות בין מותר לבין אסור, מגיעה פרשת בראשית ומזכירה לנו שיש הבדל ברור מאוד בין אור לבין חושך. 

בשנתיים האחרונות במיוחד, אתם מגדלור ומצפן. החל מהדיבר של רייצ'ל – "תקווה היא חובה" (Hope is mandatory) – דרך פנייתו הנוקבת של אפי לביבי מעל קברו של יובל "עשה עסקה!" ועד לנשות הקהילה המופלאות שהובילו את משמרת 101 וסחפו אחריהן ברגש ובשכל את קהילות דרום ירושלים.

זכיתם להיטיב, במציאות אכזרית. זכיתם להיות אור בתוך תהו ובהו. 

ואם מישהו מתלהב כמוני מהקהילה, אנחנו בעיצומו של קמפיין גיוס כספים לבניית בית הכנסת החדש, כל הפרטים נמצאים בחוץ:) 

על ציר הזמן, בר המצווה של דניאל, מתלכדת עם נקודת מפנה לאומית.

כמו שדניאל קרא בהפטרה את דברי הנביא ישעיהו, זכינו השבוע: 

"לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת, לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר, מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ

בדומה למעבר השנתי החד והמאתגר מיום הזיכרון הלאומי – ליום העצמאות, 

אני נאחזת בימים אלו בדברי קהלת עמם פתחתי ובגרסתם המודרנית, בשיר שכתבה דורית צמרת חברת קיבוץ בית השיטה לאחר מלחמת יום כיפור בו איבד הקיבוץ 11 מבניו:

וכל מה שהיה אולי יהיה לעד

זרח השמש שוב השמש בא

עוד השירים שרים אך איך יוגד

כל המכאוב וכל האהבה

הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית

אבל אתם אינכם ולא תוכלו לשוב

ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין

שהחיטה צומחת שוב.